אבנים בשלפוחית השתן

ג‘סי ,כלבת יורקשייר טרייר חמודה בת 9 שנים עברה לבעליה החדשים לפני כשבועיים. היא הגיע לבדיקה מכיוון שמנערת את ראשה ללא הפסקה וכמו כן מנסה לעשות פיפי לעיתים קרובות, לפעמים לא יוצא כלום ולפעמים יוצא שתן בצבע אדום. 
בבדיקת האוזניים נמצא כי תעלות האוזן מוצרות מאוד ואדומות מה שרמז על דלקת כרונית של תעלת האוזן החיצונית (אוטיטיס אקסטרנה) במשטח מקרוסקופי מההפרשות של תעלת האוזן נמצאו חיידקים רבים השיכים למשפחת המתגים. האוזניים נוקו ונשטפו בתמיסה מיוחדת הממוססת את ההפרשות.
הומלץ גם להתחיל טיפול בטיפות אוזניים אנטיביוטיות.
לגבי בעיית השתן- בוצע אולטרא סאונד לשלפוחית השתן, בבדיקה התגלתה אבן בשלפוחית השתן (אורוליט) בקוטר של כ1.9 ס"מ. באותה פרוצדורה נלקח שתן בעזרת דיקור מונחה אולטרא סאונד (ציסטוצינטזיס). בבדיקת השתן נמצא כי חומציות השתן היא 7 (שתן של כלבים במצבו הטבעי הוא לרוב מעט חומצי, משמע פחות מ 7), תאי דלקת לבנים בכמות גדולה החורגת מהנורמל , תאי דם אדומים בכמות גדולה, במשטח לא נצפו קריסטלים כלל.

ג‘סי שוחררה עם טיפול אנטיביוטי רחב טווח שיועיל הן לדלקת האוזניים והן לדלקת השתן, ונקבע תור לניתוח על מנת להוציא את האבן המציקה משלפוחית השתן. 

הדמיית האולטרא סאונד של ג‘סי: החלל השחור הוא שלפוחית השתן ובתוכה ניתן לראות את האבן. ניתן לראות בברור את הצל האקוסטי שמשאירה אחריה האבן המסומנת באליפסה.

מה זאת אומרת אבן בשלפוחית השתן? איך היא בכלל הגיע לשם?

גם כלבים וגם חתולים עלולים לסבול מאורוליטים (אבנים בדרכי השתן), האבנים הללו מורכבות ממינרלים הנמצאים לרוב במצב מסיס בשתן, כאשר יש עליה בריכוז של מינרלים מסוימים בשתן או כאשר יש שינוי במסיסות שלהם,  בעקבות שינוי בחומציות השתן, מלחים אלו עלולים להתגבש למעין חול מיקרוסקופי ,משמע קריסטלים, ולעיתים אף ליצור ממש אבנים. האחרונות עלולות להתגבש בכל חלק של מערכת השתן, בכליה, בצינור המחבר בינה לשלפוחית השתן (האורטר), בצינור היוצא משלפוחית השתן ומזרים את השתן החוצה (אורטרה), או בשלפוחית השתן עצמה.
שתן של חתולים וכלבים הוא לרוב מעט חומצי,כל גורם המבסיס את השתן עלול לגרום לשקיעה של מלחים מסוימים ומכאן ליצירת קריסטלים עד אבנים בדרכי השתן.
לדוגמא- בדלקת בדרכי השתן, החיידקים הופכים את האוראה בשתן לאמוניה המבסיסה את השתן. 
(חשוב לזכור כי במצבים מסוימים יש דווקא צורך להבסיס את השתן אבל על כך בהמשך).

בעל חיים הסובל מאורוליטים יראה כמה מהסימנים הבאים:
1.הנפוץ ביותר-דם בדרכי השתן, המטוריה בלעז - השתן יהיה אדום עד צבע ענברי. 
2.נטייה להשתנה או ניסיונות השתנה תכופים, פעמים רבות ללא מתן שתן אן עם טפטוף של טיפות בודדות,לפעמים נראה כי בעל החיים ממש הולך במצב כריעה וניתן להתבלבל ולחשוב כי יש לו עצירות.       

3.במצבים מסוימים כאשר האבן חוסמת לחלוטין את זרימת השתן, חומרים רעילים שאמורים להתנקז מהגוף נספגים חזרה וגורמים לאורמיה או אזוטמיה, במצבים אלו בעל החיים יראה סימני חולשה, חוסר תאבון והקאות

4.כאב באזור הבטן - חסימה מלאה מובילה להתמלאות של השלפוחית ומתיחה של דפנותיה שלב זה מאוד כואב ואף מסוכן שכן השלפוחית עלולה להיקרע, מקרים אלו נחשבים למצב חרום ודורשים התערבות מיידית.

מה עושה הווטרינר החושד באורוליטים?

קודם כל הווטרינר ייקח דגימת שתן, אם ע"י איסוף כאשר בעל החיים נותן שתן או ע"י קטטר שתן, לעיתים כאשר יש צורך (למעשה כך ניתן לקבל את הדגימה הסטרילית והאמינה ביותר) השתן נלקח ישירות משלפוחית השתן ע"י מזרק ומחט, נשמע מפחיד אך התהליך קצר ממש כמו מתן זריקה או חיסון וניתן לביצוע בהנחיית אולטרסאונד. 
בדגימת השתן ניתן לבדוק מספר פרמטרים בעזרת סטיק שתן מיוחד, בין השאר את חומציות השתן. ובמשטח מהשתן ניתן לזהות קריסטלים תאים ועוד.לעיתים, במידה וקימת אבן גדולה, הווטרינר יכול ממש לחוש אותה במישוש הבטן. השלב הבא הוא הדמיה- חלק מהאבנים ניתן לראות בצילום רנטגן, וחלקן חדירות לקרני הרנטגן ולא יראו בצילום רגיל. על מנת להתגבר על מכשלה זו ניתן לבצע צילומים ניגודיים על ידי הוספה של חומר מיוחד המוחדר בעזרת קטטר לשלפוחית השתן ומאםשר הדמיה טובה יותר , או שימוש באולטרסאונד שהוא למעשה כיום אמצעי ההדמייה הנוח ביותר.

כיצד מטפלים 

בתמונה: קבוצת אבנים מסוג טריפל פוספאט שהוצאה מכלבה אחת!!

 
איזה אבנים יש?

יש מגוון די רחב ופעמים רבות על מנת להגיע לזיהוי ודאי יש צורך בבדיקה מעבדתית, להלן כמה מהנפוצות יותר:

סטרוויט: נקראת גם מגנזיום אמוניום פוספאט או טריפל פוספט. האבן הנפוצה ביותר, לרוב בנקבות, יש קשר בין התהוות אבנים ולדלקות בדרכי השתן ונקבות סובלות יותר מהדלקות הללו, ההנחה היא שהדלקות נובעות מצינור שתן קצר ורחב יותר המקל על הזיהומים "לעלות" במעלה דרכי השתן. אבנים אלו ניתנות להדגמה בצילום רנטגן רגיל. 
האבנים הללו נוצרות בשתן בסיסי ולכן חלק מהטיפול הוא מזון רפואי המחמיץ את השתן, מכיל פחות מגנזיום ופוספאט, פחות חלבון משמע פחות אמוניה וכן רמת מליחות גבוהה המעודדת שתייה ובכך מעלה את נפח השתן. כמובן שבמקביל לטיפול תזונתי יש לטפל בגורם הדלקת בעזרת אנטיביוטיקה.

קלציום אוקסלאט: האבנים הללו נוצרות דווקא בשתן חומצי, גם הן נראות בצילום רנטגן, הן אינן ברות המסה ולכן יש צורך בהוצאה כירורגית . אלו לרוב נוצרות אצל זכרים, קיימים גזעים "מועדים" ביניהם חתולים בורמזים והימלאים וכלבים מהגזעים יורקשייר טרייר,פודל,שנאוצר, שי-טצו ועוד. במקרים רבים התהוות האבן מלווה במדדי קלציום גבוהים בדם ובשתן. לעיתים הן מרמזות על קיום מחלה כללית אחרת הגורמת לעליה ברמות הקלציום. פרט לטיפול הכירורגי, גם פה בעל החיים יקבל דיאטה מיוחדת על מנת להקטין אפשרות של היווצרות אבנים חדשות.

אבני אוראטים: לרוב אבנים אלו מופיעות בכלבים מהגזע הדלמטי אך עלולות להופיע גם בבעלי חיים עם פגמים מטבולים מסוימים ובעיות כבד מסוימות, האבנים נוצרות בעקבות עליה ברמות החומצה האורית, בדלמטים קיימת לעיתים בעיה תורשתית בה קיים חסר באנזים האחראי על חלק מסוים במחזור הטיפול בחומצה האורית והפיכתה לאלנטואין,שמו של האנזים מן הסתם הוא אוראז. האבנים הללו לא נראות בצילום רנטגן רגיל ולכן יש צורך בצילום ניגודי או אולטרא סאונד.
הטיפול כולל הוצאה של האבנים כאשר הן מפריעות למתן שתן,דיאטה מיוחדת דלת חלבון ובעלת יכולת להבסיס את השתן וכן טיפול תרופתי בתרופה הנקראת אלופורינול- המטרה לחסום באופן חלקי את מעגל יצירת החומצה האורית  ע"י חסימת אנזים ששמו קסנטין אוקסידז .

אבני ציסטאין: גם פה ישנם גזעים "מועדים" בהם קיימת בעיה מטבולית הגורמת להפרשת ציסטאין (סוג של חומצה אמינית) רבה בשתן. חלק מהגזעים בהם עלולה להופיעה הבעיה: בולדוג אנגלי ,דאקל, באסט, ביגל ועוד. הטיפול הרפואי במקרים הללו כולל מזון דל חלבון ומבסיס שתן וכן מתן 2MPG  שמתחרה עם הציסטאין בשלב הסינון הכילייתי ולכן גורם לירידה בכמות הציסטאין המופרש בשתן.                             

 קריסטלים של קלציום אוקסלאט כפי שנראים תחת מיקרוסקופ

בחזרה לג'סי:

לאחר מס' ימים ג‘סי הגיעה לניתוח, דלקת האוזניים פחתה בצורה משמעותית וגם בגירוי לתת שתן חלה הטבה. לפני הניתוח נערך צילום רנטגן על מנת להעריך שוב את גודל האבן מיקומה ולבדוק האם יש אורוליטים בחלקים נוספים של מערכת השתן. 

 צילום המדגים את האבן בשלפוחית השתן. 

הגישה המקובלת לניתוחים אלו היא בחתך אורכי בחלק התחתון של הבטן לאורך הלינאה אלבה - קו מרכזי לאורך הבטן בו מתאחדים שרירי הבטן.את שלפוחית השתן חושפים די בקלות ומקבעים אותה בהעזרת מספר תפרים מסייעים כך שיהיה יותר נוח לחקור את פנים השלפוחית אחרי הוצאת האבן.  

שלפוחית השתן אחרי שנחשפה וקובעה בעזרת תפרים מסייעים

תוכן השלפוחית נשאב על מנת שלא ישפך לחלל הבטן. מבוצע חתך אורכי בשלפוחית הדפנות מופרדות ותוכן השלפוחית נחשף. את האבן מוציאים בזהירות,  חלקה הפנימי של שלפוחית השתן נשטף היטב ונבדק להמצאות שאריות קטנות של אבנים. לאחר שהשתכנענו כי הכול נקי, דופן השלפוחית נתפר התפרים המסייעים מוסרים וחלל הבטן נתפר חזרה. 

       בתמונה: הוצאת האבן מהשלפוחית  

בתמונה: האבן בחוץ

עוד באותו היום ג‘סי שוחררה לביתה וכעבור מס ימים נעלמו בעיות ההשתנה לחלוטין. 

האבן נשלחה לבדיקה מעבדתית התשובה הייתה כי האורוליט מורכב מקלציום אוקסלט ולכן הוחלט כי ג‘סי תתחיל לאכול דיאטה מיוחדת על מנת להפחית את האפשרות של חזרתיות.

אנו מאחלים לג‘סי המשך חיים שמחים ובריאים.

צוות בית החולים.