על דלקות אוזניים ואוטוהמטומה

בעיות אוזניים בכלל ודלקות אוזניים בפרט נפוצות מאוד בקרב חיות המחמד, בעיקר בעונות החמות של השנה, מאחר ובעונות אלו מספר האלרגנים באוויר גדול בהרבה ועל כן דלקות שהגורם הראשוני להן הוא רגישות יתר ואלרגיה נפוצות יותר.
בכלבים אנו רואים גם בעיות עור כלליות על רקע אותה אלרגיה. בנוסף, היות והאוזן שייכת למערכת העור, בדומה לבעיות עור הנגרמות כתוצאה מנגיעות ואלרגיה לפרעושים, כך גם באוזן, רגישות לפרעושים מהווה את אחד הגורמים לדלקות אוזניים בכלבים.

מאחר והצורה האנטומית של האוזן היא צורת קונוס הסגור באופן חלקי, באופן טבעי היא פחות מאווררת ובעלת אחוזי לחות גבוהים יחסית. מצב זה נוח מאוד לגורמים פתולוגיים, כדוגמת חיידקים ופטריות למיניהם, להתרבות בה, בעיקר כאשר היא מגורה. כך נוצרות להן דלקות אוזניים ברמות חומרה שונות אך בכל מקרה מציקות וכואבות. נסו להיזכר בכאבים של דלקת אוזניים, ותבינו את כאבן של חיות המחמד על רקע דלקת אוזניים. עד כדי כך מצב זה כואב, שבמקרים מאוד חריפים יש צורך לטשטש את בעל החיים על מנת לערוך בדיקה מקיפה של תעלת האוזן.

כלבים או חתולים הסובלים מדלקת באוזן יראו במרבית המקרים אפרכסת אוזן ההופכת לאדומה, ולעיתים אף ניתן לראות הפרשה בעלת ריח חריף טיפוסי, שצבעה משתנה בכניסה לתעלת האוזן החיצונית וגם באפרכסת. בנוסף, ברוב המקרים, חיות המחמד גם ינערו את הראש לעיתים תכופות באי-נוחות, וגם יגרדו את האוזניים בעזרת הרגליים האחוריות או כנגד קיר או משטח אחר שבסביבתם. דלקת זו, אם לא מאובחנת ומטופלת, עלולה להפוך לדלקת כרונית. בנוסף, גירוד או ניעור מסוג זה עלול, בסופו של דבר, להוביל לפריצה של כלי דם ורידי באפרכסת האוזן ולהיאספות דם בין שתי שכבות הסחוס של אפרכסת האוזן.

התוצאה של הצטברות הדם באפרכסת האוזן מכונה אוטוהמטומה, ובמילים אחרות, שטף דם באוזן.

גם בחתולים תופעה זו מוכרת, ועל פי רוב נובעת מגירוד עז של האוזן, כתוצאה מדלקת אוזניים הנגרמת על ידי אקריות, שהן טפילי אוזניים הקרויים אוטודקטס סינוטיס (Otodectes cynotis).

גודל ההמטומה תלוי ברמת הדימום. הדימום עצמו פוסק כאשר רמת ההתנגדות של הרקמה העוטפת את כלי הדם הפרוץ זהה ללחץ הדם הוורידי, אלא שהניעור מעלה את לחץ הדם באוזן באופן ניכר וכך מתחזק הדימום, שטף הדם גדל, ואיתו הלחץ ואי-הנוחות באפרכסת האוזן.
גורמים נוספים לדלקות אוזניים הם גופים זרים, כמו שיבולת שועל, החודרים לאוזן ונתקעים עמוק בתוך תעלת האוזן, פוליפים (בעיקר בחתולים), גידולים שונים ואף רגישות למזון.

הטיפול בדלקת אוזניים הוא חיוני הן על מנת להקטין את הסבל של חיית המחמד והן כדי למנוע מצב בו דלקת האוזניים הופכת לדלקת כרונית, בה קשה יותר לטפל. במצבים קיצוניים של דלקות כרוניות תעלת האוזן החיצונית מוצרת מאוד עד כדי סגירתה לחלוטין, ויש צורך לבצע ניתוח שמטרתו ״לעקוף״ את תעלת האוזן.

אבחון של דלקת אוזניים מתבצע בראש ובראשונה על ידי בדיקת תעלת האוזן החיצונית עד עור התוף באמצעות אוטוסקופ. לאחר מכן, על פי רוב, נלקח משטח באמצעות מטוש מתעלת האוזן לציטולוגיה ולהערכה מיקרוסקופית, אשר מתבצעות במרפאה. באופן זה ניתן לאפיין את סוג הדלקת ולאבחן אם קיימים חיידקים, פטריות או טפילים אחרים.

בדלקות אוזניים חוזרות, או כאשר יש אינדיקציה מתאימה, נשלחת דגימה מהפרשת האוזן לתרבית ולרגישות. במידת הצורך מתבצעת גם שטיפת אוזניים, שמטרתה להמיס את ההפרשות השונות באוזן, לשנות את דרגת החומציות, וחלקן של התמיסות אף בעלות פעילות אנטי-בקטריאלית ואנטי-פטרייתית.

כאשר יש גוף זר, הוא מוצא בהליך המחייב טשטוש עמוק או הרדמה כללית קצרה, בעזרת האוטוסקופ ומלקחיים ייעודיים. כאשר הרקע לדלקת האוזניים הוא אלרגיה, יש לדאוג לאבחן את הגורם האלרגי, יש לטפל באופן קבוע נגד פרעושים, ולעיתים יש לבצע החלפת מזון הדרגתית למזון היפואלרגני.

כאמור, הגורמים לדלקת אוזן הינם שונים ומרובים, ואנו מתאימים את הטיפול המתאים בהתאם לממצאים. לרוב הטיפול הוא טיפול מקומי ומשלב טיפות אוזניים המשמשות לשטיפה ולטיפול ספציפי כנגד הגורם הפתולוגי, אך לא תמיד.

במצבים בהם הגורם הוא פוליפ, גידול או הצרה והיעלמות תעלת האוזן נדרשת התערבות כירורגית. גם עבור אוטוהמטומה הטיפול המועדף והטוב ביותר הוא טיפול כירורגי. קיימות גם דרכים שאינן כירורגיות, המבוססות על שאיבה של התוכן הדמי של ההמטומה ולעיתים אף הזרקת סטרואידים לתוך החלל שנוצר, ולאחר מכן חבישת האפרכסת בתחבושת לחץ על מנת לגרום לשתי השכבות להיצמד האחת לשניה וכך למנוע דימום חוזר. שיטה זו טובה במקרים קלים ביותר, אך לרוב אינה יעילה, וגם תוצאתה הקוסמטית במרבית המקרים אינה מספקת, ויוצרת הצטלקות של האפרכסת, המכונה לא פעם בשם ״אוזן כרובית״.

בהליך הכירורגי של הטיפול באוטוהמטומה, מתבצע חתך אורכי לאורך שטף הדם. חתך זה מהווה פתח לניקוז הדם והפרשות נוספות בהמשך. לאחר מכן תופרים את האפרכסת מצד לצד במטרה להצמיד את שכבות העור והסחוס שבה אלה לאלה. הודות לתפירה זו נשמר המבנה הנורמלי של האוזן ואין חשש שההצטלקות תעוות את האוזן ותגרום לה לקבל צורה "כרוביתית". בגזעים בעלי אוזניים זקופות רצוי לחבוש את האוזן באופן השומר על צורתה המקורית של האוזן.
בתום עשרה ימים עד שבועיים החתך נסגר כמעט לחלוטין והאוזן חוזרת לצורתה הנורמלית. מומלץ להמתין עם הסרת התפרים מאחר ובתום 10 ימים הרקמה הצלקתית עדיין אינה חזקה דיה והסרה מוקדמת של התפרים עלולה לגרום להצטברות חוזרת של דם בחלל שעדיין לא החלים לחלוטין.

אפשרות כירורגית נוספת לטיפול באוטוהמטומה היא בעזרת קנולה, המוחדרת לתוך ההמטומה שבאפרכסת האוזן, ואשר אותה תופרים לאפרכסת כך שתישאר מקובעת במקום, ותאפשר ניקוז של הדם והנוזלים לתקופה שבין שלושה עד ארבעה שבועות. בתום התקופה מוצאת הקנולה מהאפרכסת. בתקופה הראשונה של הטיפול, על הכלב או החתול להתהלך עם קולר אליזבטני שמטרתו למנוע את האפשרות לגרד את האוזן ולגרום לנזק נוסף. בנוסף, יש לקבל כיסוי אנטיביוטי מאחר ומדובר בפצע פתוח.

המסקנה המתבקשת היא כי אין להזניח מצב של דלקת אוזנים ויש לטפל באוזניים של ידידינו הכלבים והחתולים, ובכך להימנע מהחרפה של דלקות מיותרות, וכמובן למנוע את הסבל, הכאב ואי-הנוחות שלהם, כך שרק יחייכו מאוזן לאוזן...