שני בארי

הכירו את שני, בתפקידה הייחודי - מנהלת המרפאה שלנו.

שני היא ילידת חיפה ובוגרת תיכון עירוני ה. ילדותה עברה עליה לא רק בחיפה אלא גם ביוהנסבורג שבדרום אפריקה ובאיבדן שבניגריה. לאחר סיום לימודיה התגייסה לצבא ושירתה בבית לחם כסמב״צית בחטמ״ר עציון. שני מגדירה את שירותה הצבאי כהתחלה קשה וסיום מנצח. שני היא בעצם גם קופירייטרית, כך שהפרשנות המילולית שלה מדויקת ושנונה, ועל כך עוד בהמשך... שנות שירותה הצבאי בגיזרת בית לחם עברו עליה בתקופה סוערת של ריבוי אירועים בטחוניים קשים, ושני הרגישה שהיא תורמת ועושה משהו ממשי ומשמעותי עבור החטיבה.

לאחר שחרורה עבדה בעבודות שונות ומגוונות. שני טוענת שניתן לזרוק לאוויר כל סוג עבודה, ושנהיה סמוכים ובטוחים כי היא עבדה גם בו. מוכשרת שכמוה, אחת היודעת לעשות מגוון תפקידים, שככל הנראה הכשירו אותה עוד אי אז להיותה מנהלת המרפאה שלנו. ואם אתם שואלים את עצמכם ברצינות לצורך מה עבדה, סימן שלא קראתם את הניוזלטרים שלנו בעיון – כי אצלנו, כמו שנכתב כבר בעבר, תנאי לקבלה לעבודה הוא הטיול של אחרי הצבא... אז שני עבדה כדי לממן את הטיול הנחשק, והתעופפה לה עם חברים למרכז אמריקה ולדרום אמריקה. שני קצת פחות חובבת טרקים, וזה בסדר. במקומם, היא אוהבת מסיבות, קרנבלים וגם לנוח, ותסמכו עליה שאת כל אלה היא דאגה לעשות בארגנטינה, ברזיל, מקסיקו, גואטמלה, וקינחה בארה״ב.

וכמו כל דבר טוב, גם הקרנבלים והחגיגות הסתיימו, ושני נחתה חזרה באוניברסיטת חיפה ללימודי תואר ראשון בסוציולוגיה ותקשורת. תפור עליה השילוב הזה. לאחר שהשלימה את כל חובות התואר, אמרה לעצמה כי אם לא תיסע לאוסטרליה עכשיו, לא תגיע אליה מאוחר יותר, ולכן, לקחה בשנית פסק זמן, והפעם של שנה, וטסה עם חברים כמובן לניו זילנד ולאוסטרליה, שם עבדה וחיה שלושה חודשים כאחרונת הפועלים בכרמים של אוסטרליה, מזריחת החמה, עבודה פיסית, בטבע, עם מטיילים מרחבי העולם. שני חוותה חוויות מחוויות שונות, וכשהחליטה שדי לה קינחה גם הפעם בארה״ב, ועבדה שלושה חודשים באזור לוס אנג׳לס כמוכרת באוטו גלידה. היא מתארת את כל החוויה הזו במילה אחת: מהממת. לא פחות. שני חסכה כסף בתקווה להחזיר את כל הוצאות הטיול, אך בדרך הביתה נחתה למספר ימים בניו-יורק, שהקסימה אותה, ובימים ספורים אלה הוציאה את כל מה שחסכה! כן, כן, אתם קוראים נכון. מאז היא מקפידה פעם בשנה להגיע לניו-יורק לכמה ימים...

שני חזרה לארץ, השתקעה חזרה בחיפה, והחלה לעבוד בפרסום בעיתון עכבר העיר במשך שלוש שנים עד שניהלה את העיתון. אך לא אחת כשני תקפא על שמריה, ובתקופה זו, עבדה גם כסלקטורית VIP במועדון הלונה. בתקופה זו התגוררה סמוך ל״ציר מוריה״ עתיר הבילויים ונהנתה מאותם הדברים שהיא כה אוהבת – פאבים, מועדונים, אנשים, וכמו ששני מתארת כל כך יפה: ״אם להיות רווקה בחיפה אז לפחות שיהיה הכי קרוב למה שחיפה מציעה כ״תל אביב״..." . קופירייטרית, פרסומאית, כבר אמרנו...

בתום שלוש שנות עבודה בעכבר העיר עברה שני לעבוד כתקציבאית במשרד פרסום חיפאי ידוע וגדול, אולי הגדול מכולם, כשיום אחד, לאחר כשנתיים, קיבלה שני טלפון מחברה שסיפרה לה בהתרגשות רבה כי מרפאת מדי-וט מחפשת מנהלת מרפאה. שני מנסה להבין מה גרם לה לבוא לראיון. מימיה לא חשבה, לרגע לא דמיינה ולא העלתה על דעתה כי תהיה מנהלת מרפאה וטרינרית. היא אמנם גדלה כילדה עם כלבים, היו לה חתולים, אך מעולם לא אספה בעלי חיים. אבל משהו ״היכה״ בה, והיא הבינה שזה בדיוק מה שהיא שרוצה לנסות לעסוק בו ולפתח אותו.

באותה התקופה החלה שני זוגיות חדשה, שלימים תגיע ל״הרי את מקודשת לי״, והיא הרגישה כי אם היא באמת רוצה שהזוגיות הזו תצליח, היא צריכה לעבור למקום עבודה מהסוג שמביא דברים טובים, ושיאפשר לה להוציא מתוכה את הצדדים הטובים שבה – עזרה, חמלה ודאגה לאחר. שני רצתה להרגיש שהיא עושה דברים בעלי תוכן ומשמעות, ושלעבודתה השלכות ממשיות ותרומה חשובה. בעבודתה במדי-וט היא מרגישה כי היא נחשפת לכל מהלכי החיים ולכל הרבדים מהם הם מורכבים, והיא מסיימת בכך שהיא אומרת שברור לה שזו העבודה היחידה בחייה, וכי היא לא רואה את עצמה במקום אחר.

ואם מדברים עם שני אי אפשר בלי קצת נוסטלגיה... שני החלה בעבודתה כשהגדרת תפקיד מנהלת המרפאה היתה מצומצמת ושני נזכרת, ולא במעט ערגה, כי כשהחלה לעבוד, עוד לא היה לה משרד או אפילו כסא קבוע, והיא היתה מנהלת את ענייני מדי-וט כשהיא יושבת על המדרגות עם לפטופ על הברכיים. היו ימים... ממש מעלה זכרונות היסטוריים שיום אחד עוד ייכתבו בספר דברי הימים של מדי-וט. ובמעט נוסטלגיה של חלוצות שני מוסיפה ומספרת כי באותה התקופה עוד לא היה אפילו קו טלפון שחיבר בין שתי הקומות שלנו במדי-וט, האשפוז היה אז בקומה התחתונה, היו שתי אסיסטנטיות בלבד ותוכי אחד בשם ״סקרוטום״ שצווח וצווח...  שום דבר לא נשאר (כמעט) אותו הדבר מאז... אח אח אח איזה סיפורים ״על אותם הימים ועל מה שהיה״...

אך מאז ועד היום, התפתח התפקיד של שני עם גדילתה של מדי-וט. במהלך השנים הטמיעה שני תהליכים ארגוניים ונוהלי עבודה, והיום יש לנו צוות גדול של רופאות, רופאים, אחיות, פקידות קבלה, אך מנהלת מרפאה יש לנו... רק אחת! שני מנהלת ביד רמה ונעימה, בשקט ובשלווה מופתיים את כל האדמיניסטרציה של מדי-וט, ספקים, משאבי אנוש, פרסום ומיתוג, שירות לקוחות וקשרים עם לקוחות, תכניות עסקיות, חשיבה ותכנון קדימה, ארגון ימי צוות, ארגון ימי עיון וכנסים לווטרינרים וללקוחות, ובקצרה, כל מה שקשור לניהול המרפאה. בלעדיה לא יזוז דבר. שני היא מישהי שאפשר לדבר איתה, היא יודעת להקשיב וגם להיות דיסקרטית, וזמינה 24/7 לכל בעיה או שאלה, ותמיד, תמיד תיתן את הפתרון הטוב ביותר בדרך הנעימה והרגועה ביותר. יש לה את זה!

שני נשואה לדויד ולהם שני ילדים חמודים שמעסיקים אותה גם כאימא במשרה מלאה – עלמא בת שש ויונתן בן השלוש. (בתמונה הפותחת תוכלו לראות את יונתן המקסים אוחז באות "ט" של ברכת השנה הטובה).

כמו שוודאי הבנתם, שני אוהבת אדם – את האינטרקציה הבינאישית, טיולים בחו״ל, ים, מסיבות, הופעות, וספרות יפה. היא מאוד אוהבת את חיפה וטוב לה בחיפה, אך היא גם נהנית לבלות בתל-אביב - עבורה זו קפיצה קטנה לחו״ל , לנשום אוויר שונה, ואז כמובן לשוב הביתה, לחיפה...
שני גדלה עם כלבים, וכיום מגדלת חתולה בשם אלזה (כן, כן, על שם הנסיכה... ככה זה כשיש ילדים שאוהבים את הסרט המצליח), חתולת רחוב שהגיעה אלינו לעיקור במדי-וט, ואומצה מיד על ידי שני.

שני אוהבת את עבודתה ומסופקת לראות את כל השינויים הארגוניים והצמיחה שהתרחשו במהלך השנים. כשהיא מתבקשת לתאר לנו יום עבודה טיפוסי שלה (אחרי כל הכנות הבוקר המשפחתיות עם הילדים והפיזור בגנים), היא נעצרת לרגע, ואומרת, שדבר ראשון היא אוהבת להגיע בבוקר לעבודה, אך גם אם היא מתכננת את היום ואת המטלות שלה, לעולם לא ברור לאן היום יתפתח, ומה צפוי. כל-כך הרבה דברים מתרחשים אצלנו יום יום במדי-וט, האינטרקציה היא רב גונית ולא צפויה, הדרישות והקדימויות משתנות מרגע לרגע בהתאם לצרכים של המקרים הרפואיים, מקרי החירום, דרישות מחלקת האשפוז וגם צרכי הצוות. בכלל, המשרד שלה, ויש לה משרד כיום, משמש גם כמטבח של כל הצוות, והפעילות בו אינה פוסקת לשניה. שני מרגישה שסביבת עבודה דינמית ומאתגרת מהסוג הזה מתאימה לאופיה. ובכלל, היא מסכמת בחיוך, פרק הזמן שלה במדי-וט הוא פרק הזמן הארוך ביותר בחייה שהוקדש למשהו כל כך משמעותי עבורה.

שני, כהגדרתה, ״נותנת לחיים לקרות״, היא מאמינה שמשהו בתוך תוכה יודע היכן לנחות והיכן טוב לה ולסביבתה, בדומה למצפן פנימי המראה לה את הצפון הפרטי והנכון שלה, ושהכל לטובה.

ולא פלא שעם ראיה כזו שני מצליחה לנהל את מדי-וט העמוסה שלנו בשלווה ובשקט, ותמיד לפתור לנו את כל הבעיות, ואנו יודעים שיש על מי לסמוך ועם מי לדבר. אשת חיל מי ימצא... אשרינו!