.jpg "ידין והאוסטרלים")
ד״ר שירלי פורמנסקי, מומחית ברפואת כלבים וחתולים Diplomate ABVP (C/F)
מעט עליי ועל ה״אני מאמין.ה״ שלי
שמי שירלי, ואני וטרינרית כבר שלושים שנה אבל מי סופר. נולדתי וגדלתי בחיפה וגם שבתי אליה לאחר לימודיי. למדתי בבית הספר הריאלי במגמה ביולוגית, ובצבא שירתי בחיל האוויר כקצינת ח״ן־ת״ש וחינוך. לאחר השחרור החלטתי לקחת שנת חופש, במהלכה גרתי בלונדון וטיילתי בארה״ב, ובתום הטיול נחתי היישר ללימודי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מייד עם סיום התואר הראשון המשכתי ללימודי הווטרינריה בארה״ב בבית הספר לרפואה וטרינרית ב-University of Wisconsin-Madison, אותם סיימתי בהצטיינות. את המרפאה הווטרינרית שלי הקמתי בחיפה בשנת 1993 לאחר שחזרתי מלימודי הווטרינריה (פלוס שני ילדים).
אהבתי ללמוד יחד עם האתגר והתשוקה למקצוע הווטרינריה שבחרתי, או כמו שאני נוהגת לומר לא פעם, המקצוע שבחר בי, הביאו אותי לרצות להתמקצע ולהתמחות בהמשך דרכי המקצועית. אני בעלת שתי התמחויות - מומחית אמריקאית ומומחית ישראלית ברפואת כלבים וחתולים - Diplomate ABVP Canine/Feline.
בשנת 2011 הצטרפתי לצוות מרפאת מדי-וט כווטרינרית מומחית עצמאית, המקבלת הן את לקוחותיי וגם נותנת ייעוצים וחוות דעת שנייה במקרים מורכבים באזור חיפה והצפון כמומחית בתחומי. אני מלווה את חיות המחמד, וכמובן גם את בעליהן, לכל אורך הדרך, בין אם נדרש אשפוז במרפאה ובין אם נדרש מעקב קבוע למשך כל חייה של חיית המחמד במקרים בהם היא צריכה להתמודד עם מחלה כרונית. הצוות המיומן והמסור במדי-וט הוא חלק מהמשפחה שלי כבר שנים רבות, ולקוחותיי נהנים משירותי רפואה ואבחון מגוונים ומתקדמים הקיימים במרפאה.
במסגרת עבודתי, וכחלק מתפישת עולמי, אני רואה את עצמי מחויבת לסטנדרט טיפולי גבוה ואיכותי ולהתאמת הטיפול המתאים באופן פרטני לצורכיה של חיית המחמד ובעליה כמו־גם לתרבות שירות, ליחס אישי ללקוחות, לאדיבות ולהקשבה. אני משתדלת מאוד לעודד מבט רחב, להציג את התמונה השלמה ובצורה מאוזנת, להעביר ידע בגובה העיניים, ולערב את לקוחותיי בקבלת ההחלטות עבור חיית המחמד שלהם.
אני נשאלת לא פעם למה ואיך קרה שנהייתי וטרינרית. אז למרות שזה היה מזמן אני זוכרת בבהירות שעוד מגיל צעיר היה לי ברור שאני רוצה לטפל בבעלי חיים. אספתי והבאתי הביתה כל מה שמצאתי - חלזונות, צבים פצועים וחתולים. הפגיעות שלהם, התמימות, הכרת התודה בעיניים יחד עם הרצון לשלב לימודי רפואה כדי להבין את התהליכים המתרחשים במחלות, לעמוד באתגר האבחוני, והרצון לעזור ולהקל – כל אלה הביאו אותי ללמוד וטרינריה. אז נכון, שכשעמדתי יותר על דעתי לאחר לימודי התואר הראשון, הייתה לי התלבטות אם להמשיך ללימודי דוקטורט בביוכימיה, אך כמו שאתם מבינים – ההחלטה התקבלה.
שני ילדיי הגדולים נולדו במהלך לימודי הווטרינריה. הבן הגדול שלנו נולד יום וחצי לפני המבחן הראשון של הסמסטר הראשון שהיה דווקא באנטומיה, ובגלל שבארה״ב אין מועדי ב׳, לא הייתה לי ברירה וניגשתי למבחן. לימודי הווטרינריה בארץ רחוקה, בשפה זרה, עם שני ילדים ובן זוג שגם למד ועבד, היוו אתגר משפחתי, אתגר שלימד אותי שאין לחשוש מאתגרים, שלפעמים האתגר הוא הדרך ואין צורך לנסות לברוח מפניו או לעקוף אותו אלא לקבל אותו. ובכל מקרה, כך נשאר לנו סיפור משפחתי אמיתי שהפך לחלק מהלקסיקון המשפחתי שלנו על ״איך אימא עשתה מבחן באנטומיה יום וחצי לאחר לידה״.
הרבה פעמים שואלים אותי לקוחות שאלות על מהות המקצוע, על הסיפוק וגם על הקושי, ומה נדרש ממני ביום יום. אני נוהגת לומר שגם כשאני מורידה את הסטטוסקופ ואת החלוק ומאפסנת אותם ללילה במגירה שלי, יורדת את ארבע מדרגות המתכת בדרך החוצה מהאשפוז שלנו, סוגרת את הדלת מאחורי ונושמת את אוויר החוץ, אני לא יכולה להיפרד משירלי הווטרינרית. שירלי הווטרינרית היא חלק בלתי ניתן להפרדה ממני, ממי שאני. המקצוע הזה שלי, להיות וטרינרית, סובב הרבה סביב חולי ומוות. אני נפגשת בדואט הזה ביום יום המקצועי שלי וללא ספק הוא זולג למחשבות שלי, לתפיסת עולמי, לאופן בו אני מתנהלת בעולם, ולדרך בה אני רואה אותו. הריקוד המסחרר הזה של בריאות וחולי מעלה הרבה שאלות מורכבות ועמוקות הנוגעות לאיכות חיים לעומת הארכת חיים ללא היכולת לשפרם ולהיטיב איתם. אני חושבת על כל אותם המקרים שהתסכול בהם רב, אותם המקרים שאין לנו מה להציע, על הזכות לא לסבול, על הזכות למות בשלווה. ובכלל, על רפואה כמדע, כמקצוע, על הזדקנות, על מוות ופרידה, ועל הצורך להיות בני אדם אנושיים.
ועם כל זאת, מקצוע הווטרינריה הוא מקצוע מופלא בעיניי. לא פחות. אני גאה על כל פעם שהצלחתי לעזור לכלב או חתול בין אם במתן עזרה או עצה לבעיה קלה ובין אם כאשר הפתרון היה יותר מורכב אבל גם גאה על כל פעם שהצלחתי להקל עליהם בכך שמנעתי מהם ומבעליהם סבל מיותר. אני שמחה ומוקירה את הרפואה המונעת – רגעים של מפגש, של אותו הקשר הבלתי אמצעי הזה עם חיות המחמד ובעליהן במצבים של בריאות ולא של חולי, לדרך בה הבעלים שמחים לשתף אותי בעולמם ובחייהם אם באמצעות אותם סיפורים שהם מספרים לי עליהן, ובין אם בתמונות ובסרטוני הווידאו המצחיקים והמרגשים של בני ביתם בעלי הזנב. באותו ההקשר, ובלתי ניתנים להפרדה, אי אפשר שלא אתייחס אל אותם הבעלים של חיות המחמד, הלקוחות שלי, שדואגים ומעורבים רגשית ורוצים לעשות כל מה שניתן עבורן. הלקוחות שלי הם חלק בלתי נפרד מעולמי, וחלקם צועדים איתי שנים רבות, וגם ילדיהם שבגרו ממשיכים לסמוך עליי ולהפקיד בידיי את בני ובנות המשפחה היקרים והאהובים שלהם על־ארבע. ועל כל אלה אני מרגישה בת מזל - גם על הרגעים הטובים והמתגמלים אבל גם על הקשיים והאתגרים.
ומה עוד עלי? - יש לי שלושה ילדים ובן זוג שנושמים וטרינריה 24/7 ומהווים גם קבוצת תמיכה, כי כמו שכבר אמרתי, הסיפורים, ההצלחות, האכזבות והקשיים לא נשארים מקופלים עם החלוק והסטטוסקופ במגירה אלא הולכים ומגיעים איתי הביתה תמיד. וגם כתבתי שאני אוהבת ללמוד, וזה נכון, וזו אהבה וסקרנות להרבה תחומים - אני קוראת הרבה מאוד, גם ספרות מקצועית, כי זו אחת הדרכים להתקדם ולהיות מעודכנת, וגם הרבה פרוזה ושירה. אני כותבת בסתר ובגלוי. זו אומנם לא פרוזה, אבל לפעמים גם זה מתבקש, ואני גם כותבת חוות דעת משפטיות מקצועיות. ובחזרה לכתיבה נעימה ורצויה יותר - לפני שנים רבות הוצאתי, יחד עם אימי, ספר ילדים בשם ״מרד החתולים הגדול״, ויש לי עוד כמה סיפורים במגירה. במהלך השנים היו לנו כלבים, כלבות, חתולים וחתולות בכל צורה, גודל וצבע – בני משפחה לכל דבר, וכל אחד ואחת מהם - עולם ומלואו עם גחמות ורצונות משלהם, ואנחנו, כמובן, קיבלנו את כולם בהרבה הבנה ואהבה. כל בני משפחתנו על־ארבע אומצו על ידינו, או כאלה שהובאו או הושארו בפתח מרפאתי, כאלה שטיפלתי בהם וניתחתי אותם, כולל חתולה עם שלוש גפיים ולסת שבורה שהיוותה השראה לאחת מדמויות החתולים בספר שכתבנו. בתמונה – אני עם ריי האהוב שלנו.
אני גם עוסקת שנים רבות בעריכה והגהה מדעית ולשונית של מגוון טקסטים מסוגות שונות. אני חברת מערכת של כתב העת השפיט הישראלי לרפואה וטרינרית משנת 2018, ובעבר הייתי העורכת הראשית של כתב העת המקצועי של ארגון הרופאים הווטרינריים. הפילוסופיה שלי בעריכה מבוססת על תפיסת עולמי וחוויותיי מעולם הרפואה הווטרינרית שאני כה אוהבת, והיא להפעיל שיקול דעת ורגישות, ולכבד הן את קולו של הכותב והן את טקסט המקור. מקווה שאני מצליחה בכך כמו־גם בהשבחתו של כל טקסט בעריכתי והבאתו להיות טקסט ברור, רהוט וקריא יותר. למרות ניסיוני בעריכה, החלטתי להתמקצע גם בתחום זה, ואני לומדת לימודי התמחות בעריכת לשון שבסיומם, השנה, אקבל תעודה רשמית מטעם אוניברסיטת חיפה.
בנוסף, אני משמשת כווטרינרית הראשית של חברת סטארט-אפ ישראלית העוסקת בהתאמת מזון טרי לכלבים המבוסס על המיקרוביום (חיידקי המעי) שלהם, וכל זאת במטרה לשפר את איכות חייהם ורווחתם של כלבים תוך כדי תמיכה באותו מיקרוביום שלהם.
אני מנגנת בפסנתר, אוהבת אסתטיקה במובן הפילוסופי־אומנותי שלה, וביום יום שלי אני מכורה לריצה. אני אוהבת את אותה תחושת החופש המאפשרת לי לצאת מכל מקום ולהתחיל לרוץ. ריצה, עבורי, היא ניקוי ראש - הכול מתבהר לי, וההחלטות הכי טובות שלי מתקבלות אצלי במהלך הריצות. בעבר השתתפתי בחצאי מרתון, בדואתלון וגם בטריאתלון נשים. בנוסף, אני משתדלת לטייל הרבה בארץ ובעולם, ובעיקר אוהבת טרקים ממושכים, טבע, תבניות נוף ותרבויות אחרות. בארץ אני אוהבת במיוחד לטייל במדבר שמביא איתו שקט ושלווה, פרספקטיבה ומרחבים שנפרשים.
ומה בנוגע להמשך הדרך? - מאחלת לעצמי שתמיד אצליח לראות את חיית המחמד ואת בעליה, ולהיות רגישה וקשובה לצרכים ולסיטואציה. מקווה שאמשיך לרוץ, תרתי משמע, עם כל האנשים היקרים לליבי ועם כל אותם דברים, שהם חלק בלתי נפרד מחיי, ממי שאני, שאוכל להמשיך לעשות את מה שאני כה אוהבת, שאמשיך לתרום ולעזור לחיות המחמד ולבעליהן, ושתשוקת הלב שלי תשתקף בכל פעימה ובמקצב הנכון.
איך קובעים תור לשירלי? - אנו מרפאה בעלת מספר רב של וטרינרים ווטרינריות. בעת קביעת התור יש לציין קביעת תור לד״ר שירלי פורמנסקי.
