מדי-וט

    הכלב ההיפראקטיבי – קוים לדמותו האמיתית

    כלב היפראקטיבי

    "הכלב שלי היפראקטיבי. כל פעם שאני חוזרת הביתה הוא משתולל סביבי במשך רבע שעה לפחות ולא מצליח להירגע. הוא קופץ עלי, לפעמים אפילו מפיל כיסא תוך כדי ריצה בחדר, ונובח כל הזמן. זה ממש מתיש לפעמים״.

    "הכלבה שלי בת 5, אבל מתנהגת כמו גורה. היא יכולה לטייל בחוץ ולשחק עם כלבים אחרים, ואחר-כך לחזור הביתה ולהתחיל לחטוף חפצים אישיים שלי ולהתחיל לרוץ איתם בבית, בלי להתעייף! היא מהירה מאד – זה בלתי אפשרי לתפוס אותה. אני מתעייף מהמרדף הרבה לפניה. מתי היא תתבגר כבר? לדעתי היא זקוקה לריטלין״...

    התלונה על כלבים היפראקטיביים היא תלונה נפוצה מאד. לרוב הכוונה היא לרמת פעילות הנראית מופרזת, פעילות שאינה במקומה, או לנבחנות. 

    התנהגות של פעלתנות-יתר או נבחנות-יתר אצל כלבים מופיעה כתלונה נפוצה. לעיתים קרובות מדובר בהתנהגות נורמאלית של כלבים, המקבלת ביטוי בזמן או במקום בלתי הולמים. במקרים אחרים מדובר בטעויות טיפול וחינוך המעודדות התנהגות בעייתית שלא במתכוון. כמו כן, ישנן הפרעות התנהגות הגורמות לכלבים להגיב באופן דרמטי למצבים מסוימים – דבר המתפרש בטעות כהתנהגות היפראקטיבית. 

    להלן מספר דוגמאות להתנהגות כלבית הנתפשת כ-"היפראקטיביות" אך נובעת מסיבות אחרות:

    גורים, מתבגרים וכלבים צעירים הם מלאי מרץ ועסוקים בהיכרות עם העולם שסביבם: בכל יום הם לומדים משהו חדש. את המידע על העולם הם מגלים דרך חמשת החושים, כשהאיבר העיקרי האחראי על חוש המישוש הוא הפה, הממשש באמצעות לעיסה. פעילות זו היא צורך התפתחותי נורמאלי וחשוב אצל כל גור. לכן, בדומה לפעוטות הבודקים את העולם דרך הפה, חשוב לספק להם צעצועי לעיסה מתאימים לגילם ולגודלם, ובמקביל לסלק מטווח ההישג שלהם חפצים בלתי מתאימים או מסוכנים. 

    בגיל צעיר גורים הם פעילים מאד, וזקוקים לפריקת מרץ במשחק וריצה באופן יומיומי. דפוס פעילות נורמאלי לגור עד גיל 3 חדשים הוא פרצי אנרגיה שביניהם פרקי זמן של שינה. לאחר מכן, מתקצר בהדרגה זמן השינה, ורמת הפעילות עולה בהדרגה. הצורך במשחק חברתי קיים כבר בגיל 3 חדשים, והולך וגובר עד לשיא בבגרות החברתית – בין גיל 1.5 - 3 שנים. כאשר אין מספקים להם הזדמנויות לכך, הם ינסו לספק את הצורך בעצמם, ולעיתים בדרכים בעייתיות. לדוגמה: חטיפת חפצים שונים גוררת לעיתים קרובות מרדף בבית כאשר מנסים להציל את החפץ מפיו של הגור. המרדף, מעצם טבעו, מספק לגור הנאה רבה ומבטיח חזרה על החוויה בפעם הבאה, לרוב גם אם בסופו של המרדף הוא נענש. באופן הזה לומד הגור להפעיל את בעליו למשחק באמצעות גניבת חפצים חשובים. 

    ישנם גזעי כלבים שטופחו להיות אנרגטיים יותר. בין הגזעים הנחשבים לאנרגטיים בישראל נמנים הויימרנר, ויסלה, בוקסר, לברדור, בולדוג צרפתי, ג'ק ראסל, טרייר ועוד. כלבים אלה זקוקים להוצאת מרץ בצורת ריצה ומשחק אינטנסיביים גם בגילאים הבוגרים, וכאשר אינם מקבלים הזדמנויות מספקות לצרכים אלה, הם עלולים לפנות להתנהגות הרסנית המתפרשת כהיפראקטיביות. 

    כלבים מגזעים המשתייכים לגזעי עבודה טופחו לבצע עבודות מסוימות, והצורך לביצוע עבודות אלה קיים אצלם ברמה כלשהי. לדוגמה: כלבי רועים מסוג בורדר קולי טופחו לאגף עדרי צאן בנעיצת מבט, מרדף ונשיכות קלות בקרסול. גזעי טרייר שונים טופחו לבצע חפירה בקרקע. כלבי רטריבר רצים אחר חפצים נעים ומחזירים אותם, וגזעים רבים אחרים כגון ניופאונדלנד שמחים לקפוץ למים ולשחות. הכלבים מגזעים אלה נשארים עם דחף גבוה לבצע את "עבודתם" גם כאשר אינם חיים ככלבי עבודה אלא ככלבי בית. כתוצאה מכך, קורה כי כלבי בורדר-קולי "מאגפים" את ילדי המשפחה או את רגלי שולחן האוכל, הטריירים חופרים את הגינה והורסים אותה, והניופאונדלנד קופץ לירקון המזוהם מדי שבוע לזוועת בעליו. 

    להתנהגות הרסנית בבית קיימות סיבות נוספות: כלבים רבים מתנהגים בהרסנות כתגובה לפחדים או חרדת נטישה בניסיון להתמודד עם הפחד, בין אם באמצעות התחפרות במקומות קטנים, ניסיונות בריחה, או "טיפול" בחפצים אישיים של הבעלים כניסיון להתנחם באמצעותם. אצל אחרים מבטאת ההרסנות מחסור בגירויים סביבתיים, או אף רעב. אותם כלבים הנמצאים במתח רב בזמן השהייה לבדם בבית, לרוב מקבלים את פני בעליהם בהתרגשות עצומה המתבטאת בבכי, ריצות ויללות סביב הבעלים במשך דקות ארוכות, כאמצעי לביטוי המתח ופריקתו. התנהגות זו מתפרשת לעיתים כ"היפראקטיביות". 

    לכלבים דרכים רבות ומגוונות לדרישה ולקבלת תשומת לב מבעליהם. דרכים אלה כוללות קפיצה על הבעלים, הליכה חסרת-מנוחה בבית, יללות או "צפצופים" שונים, נביחה, וכאמור, גם נגיעה וגניבה של חפצים אישיים. פעולות אלה כמעט תמיד מזכות אותם בתגובה כלשהי מצד הבעלים, בין אם מדובר בנזיפות, ניסיון להרגיע או כל התייחסות אחרת. הפועל היוצא מכך הוא עידוד של אותה התנהגות פרועה ("היפראקטיבית") כתוצאה מקבלת היחס, וכניסה למעגל קסמים של התגברות ההתנהגות המטרידה. מעבר לכך, כאשר הכלב סוף-סוף נרגע מסיבה זו או אחרת, הוא אינו מקבל את תשומת הלב המיוחלת מבחינתו, כך שמנקודת מבטו  הרי שמתגמל יותר לפעול מאשר להירגע. 

    הבירור הראשוני, אם כן, במצבים בהם נראה כי הכלב או הכלבה פעילים מדי או עוסקים בפעילות מטרידה שאינה במקומה, מיועד לבדוק האם הטיפול בכלב עונה על צרכיו מבחינת פריקת אנרגיה, פעילות חברתית, תעסוקה, האכלה ומתן צעצועי לעיסה. בהתאם לכך, השלב הראשון בטיפול בבעיה יהיה לספק לכלב את התעסוקה הנדרשת באופן העונה על צרכיו והמקובל גם על הבעלים.

    באם מבירור ראשוני עולה כי ההתנהגות הבעייתית קיימת למרות מתן מענה הולם לכל צרכיו של אותו כלב, יש צורך בהמשך אבחון ומתן טיפול בהתאם לאבחנה המתקבלת. הכלים המשמשים לשינוי ההתנהגות הם לרוב כלים לימודיים. לדוגמה, במקרים בהם לומד הכלב לדרוש ולקבל תשומת לב באמצעים בלתי מקובלים (קפיצה על אנשים, נביחות, יללות ועוד), מתבצע תהליך למידה של עידוד ומתן תשומת לב בתמורה להתנהגות רגועה, במקביל לאי-תגמול על ההתנהגות הבעייתית (תהליך הנקרא "הכחדה"). כמו כן, לימוד שיטות משחק מתאימות ולגיטימיות הוא חלק מתכניות טיפול המיועדות לטפל בהתנהגות בעייתית מהסוגים המתוארים כאן. מובן שבמקרים בהם התברר כי ההתנהגות הפרועה נובעת מפחדים שונים, יכוון הטיפול בתחילה להתמודדות הדרגתית ומבוקרת עם הפחד. 

    ובכל זאת...

    בכלבים (וגם בחתולים) אכן קיימת הפרעת קשב וריכוז, הנקראת הפרעה אימפולסיבית. הפרעה זו היא הפרעה התפתחותית, שכלבים הסובלים ממנה (כן, גם הם סובלים, ולא רק סביבתם...) מתנהגים באופן חריג כבר מגיל גורות. עקב חוסר יכולת לשלוט בדחפים, הם מגיבים לגירויים בסביבה ללא יכולת לסנן בין גירויים חשובים לגירויים חסרי משמעות עבורם. כתוצאה מההצפה המתמשכת בגירויים סביבתיים, הם עסוקים בפעילות מתמשכת של נביחות, הרסנות, הכנסת חפצים לפה ולעיתים קרובות גם לעיסתם ובליעתם. בנוסף, הם חסרי מנוחה בבית, דורשים יחס ללא הפסק, וגם פעילות אינטנסיבית של כמה שעות אינה מצליחה לעייף אותם לשינה טובה ועמוקה. הצפה זו היא גם הסיבה לעובדה שחלק מהכלבים הללו מתמודדים בצורה טובה יותר עם סביבתם כאשר היא שקטה מגירויים חזותיים וקוליים. 

    התנהגויות אלה מתסכלות מאד עבור כל מי שחי עם הכלב ומטפל בו, ולעיתים קרובות מביאות את בני הבית לנקוט ענישה בניסיון להפסיק את הפעילות הבעייתית. ענישה, לרוב, רק מביאה להחמרת הבעיה כיוון שהכלב האימפולסיבי אינו מסוגל להבין, להפנים או לעצור את עצמו. 

    הבשורות הטובות לכלבים האימפולסיביים ולבעליהם הן, שהפרעה זו מגיבה היטב לטיפול מערכתי משולב  הכולל טיפול התנהגותי, סביבתי ותרופתי. לשם כך, נדרש אבחון התנהגותי מסודר על מנת לזהות את ההפרעה, ולהבדיל בינה לבין הגורמים האחרים לפעילות-יתר שתוארו כאן.

    לסיכום, חשוב לזכור כי אבחון נכון וטיפול מתאים עשויים להציל ולשפר את איכות חייו של הכלב וסביבתו. רבים מהכלבים האלה מאבדים את בתיהם עקב כעס, תסכול וחוסר יכולת להיקשר אליהם ולחיות איתם חיים סבירים. הטיפול המערכתי מאפשר להמשיך לחיות עם הכלב האימפולסיבי וליהנות מחיים מלאים וטובים בחברתו. 

    כלב היפר

    עבור לתוכן העמוד