כיב בוקסר

לעיתים נוצר פצע על קרנית העין. הפצע מכונה כיב והוא יכול להיווצר ממספר גורמים כגון טראומה לעין כמו שריטה, פתולוגיות בעפעפיים או עין יבשה, שאינה מייצרת כמות מספיקה של דמעות לסיכוך העין והגנתה. כיב בוקסר הוא מצב ייחודי בו הפצע על הקרנית נוצר לרוב באופן ספונטני, כלומר, ללא גורם ראשוני ידוע, ואשר אינו מצליח להחלים בטיפול מתאים לכיב. שמו המקצועי של כיב בוקסר הוא INDOLENT ULCER והוא לרוב מכונה גם NON HEALING CORNEAL ULCER. הכינוי המוכר לו זכה בשם "כיב בוקסר" נובע מכך שהמופע נפוץ יותר בכלבים מגזע בוקסר, אך הוא יכול להופיע בכל כלב מעל גיל 5 ויש מספר גזעים נוספים המועדים לכך כמו בולדוג צרפתי ובולדוג אנגלי. מופע דומה קיים גם בחתולים פחוסים, כמו חתולים פרסיים.

קרנית העין השקופה מורכבת משלוש שכבות. בניגוד לרוב כיבי הקרנית הפשוטים, כיב הבוקסר אינו מחלים, כמצופה, עם טיפול תרופתי בלבד, מכיוון שנוצר פגם בקרנית אשר אינו מאפשר לשכבה החיצונית ביותר של הקרנית, האפיתל, להידבק לשכבה האמצעית, הסטרומה, הנמצאת מיד מתחת לשכבת האפיתל.

ברגע שנוצר הכיב על קרנית הכלב, הוא יראה סימני כאב כמו מצמוץ בעין ודימוע. במרבית המקרים העין תהיה גם אדומה ונוכל לראות הפרשות מוגברות.

בבדיקה אופטלמולוגית במרפאה נוכל לזהות את סימני הכאב ולבצע צביעת פלורסין לעין. צביעה ייחודית זו מאפשרת לאתר פצעים על הקרנית, ולאבחן שאכן קיים כיב קרנית, הגורם לכל הסימנים הקליניים האלה. על-מנת לאבחן כי כיב הקרנית הוא אכן כיב בוקסר יש לשלול גורמים ראשוניים על-ידי בדיקה יסודית של העפעפיים, ובנוסף, לבצע קילוף של שכבת האפיתל העליונה משולי הכיב. מכיוון שבמצב הייחודי של כיב בוקסר, תאי האפיתל אינם נדבק לשכבת הסטרומה, נוכל "לקלף" את האפיתל בשולי הכיב, ובכך לאשש את האבחנה.

חשוב לזכור כי כיב בוקסר אינו כיב פשוט, ולכן גם תהליך ההחלמה שלו ממושך ומורכב יותר. לכן, בשבועות שלאחר האבחון, יש להגיע פעם בשבוע למרפאה לצורך ביקורת, עד להחלמה מלאה של הכיב.

הטיפול בכיב בוקסר כולל העמקה של הכיב אל תוך שכבת הסטרומה של הקרנית על-מנת לאפשר לקרנית להחלים. קיימות מספר דרכים שונות לבצע זאת, אך הטיפול המומלץ כיום, במרבית המקרים, הוא שיוף הקרנית באמצעות מכשיר ידני עדין הקרוי Algerbrush / Diamond burr unit המצליח לחדור בעדינות לסטרומה ולשייף אותה מבלי לעשות נזק. במרבית הכלבים ניתן לבצע את השיוף ללא טשטוש. כלבים רגועים, המאפשרים טיפול בעין, מסתפקים באלחוש מקומי של הקרנית באמצעות טיפות, וכלבים הדורשים ריסון, יעברו טשטוש לצורך הפרוצדורה. בתחילת הטיפול ובסופו נעשה חיטוי עם פולידין מדולל על-מנת למנוע זיהומים. לאחר השיוף, הבעלים יטפטפו טיפות בבית, הכוללות, בין היתר, טיפות אנטיביוטיקה במשך שבועיים, ועל הכלב להיות עם קולר אליזבת למניעת גירודים, מכיוון שכיב הקרנית מציק מאוד, במיוחד ביומיים שלאחר הטיפול, וגירוד העין עלול לגרום להחמרה של כיב הקרנית. כמו כן, בשביל להקל על הכאב, הטיפול יכלול שיכוך כאבים לכל התקופה עד להחלמה מלאה.

לאחר שבוע ימים יגיע הכלב לביקורת ראשונה, במהלכה תתבצע בדיקה ויזואלית בלבד של העין, שמטרתה לוודא שאין זיהום העלול לגרום לנזק חמור לקרנית. בביקורת השנייה, אשר תתבצע שבועיים לאחר השיוף, תתבצע בנוסף גם צביעת פלורוסין. במידה ותוצאת הצביעה תהיה שלילית, כלומר, הקרנית כלל לא נצבעה, הרי שזהו סימן לכך שהכיב החלים ואין צורך בהמשך טיפול. במידה והכיב עדיין פתוח, ואפילו אם קוטרו הצטמצם, יש לבצע שיוף נוסף ולחזור על כל הטיפול מההתחלה. כ- 80% מכיבי הבוקסר מחלימים לאחר שיוף יחיד. המקרים שאינם מחלימים לאחר שבועיים, יעברו שיופים חוזרים עד להחלמה מלאה.

חשוב לציין שכיב בוקסר הוא כיב שטחי, אך הוא כואב ופוגע באיכות החיים של הכלב. ללא טיפול נכון, הכיב לא יחלים, והעין תעבור שינויים כרוניים אשר יפגעו בראיה, יחמירו את מידת הכאב ויקשו על הטיפול בעתיד.