.jpg "מדי-וט")
ג׳וי והרניה פרינאלית מיוחדת במינה
ד"ר ארז ביטון, DVM, Dip. ECVS, מומחה לכירורגיה של חיות מחמד מטעם הקולג' האירופאי
זהו סיפורו של ג'וי, כלב פקינז, זכר לא מסורס, מתוק, בן 9 שנים, שהגיע עם תלונה של הרניה פרינאלית חמורה במיוחד שהחריפה בשנה האחרונה. הרניה, או בקע, היא פתח לא תקין בקיר הגוף, שמאפשר לאיברי חלל הבטן לצאת אל האזור שמחוץ לחלל הבטן, אותו חלל התחום על-ידי השרירים המהווים את קיר הבטן, אל מתחת לעור ממש.
ספציפית, הרניות פרינאליות הן פתחים לא תקינים כאלה הנמצאים בחלק האחורי, בקרבת פי הטבעת. ואיך ההרניות האלה באות לידי ביטוי ומהי התלונה השכיחה? הבעלים של ג׳וי דיווחו שבמהלך מתן צואה, כאשר הבטן של ג׳וי התכווצה בניסיונות להעביר את הצואה, הם הבחינו שבמקום שהלחץ יביא למתן צואה הוא גרם לנפיחות ישירה מתחת לעור ליד פי הטבעת. ההסבר למה שקרה לג׳וי הוא שהאיברים הבטניים, שבאופן רגיל אמורים להימצא ולהיות תחומים בחלל הבטן, נדחפו ויצאו לתת העור.
הטיפול בבקע מהסוג הזה הוא פתרון כירורגי, כלומר, ניתוח לסגירת ההרניה. בנוסף להרניה, התגלה כי ג׳וי סובל גם ממחלת לב ברקע, והיא זו שהרתיעה את בעליו מטיפולים הדורשים הרדמה. כתוצאה מכך, בעיה נפוצה יחסית של הרניה פרינאלית, ממנה סבל ג׳וי מעל שנה, החמירה לבעיה קשה במיוחד לטיפול. פרק הזמן הארוך שחלף מאז החלה הבעיה ועד שג׳וי הגיע אלינו, הביא לכך שבנוסף לשינוי אנטומי במעי גס, שאיבד את צורתו הגלילית, גם שלפוחית השתן ושומן בטני פרצו אל החלל התת עורי של ההרניה שצמוד לפי הטבעת. מצב זה עלול להתפתח למצב מסכן חיים במידה ושתן לא יכול לצאת מהגוף בגלל התקפלות של השלפוחית לאחור. בנוסף, וכאן טמון הקושי הגדול, במקום שהאיברים יצוצו דרך פתח ההרניה מצד אחד של פי הטבעת, או לפעמים גם משני הצדדים של פי הטבעת (המופע הנפוץ ביותר), הרי שבמקרה של ג׳וי הבקע התרחב מעבר לצד של פי הטבעת, וכלל גם את האזור שמתחת לפי הטבעת, כלומר, ההרניה היתה גם גדולה יותר וגם כללה אזור תחתון יותר לפי הטבעת - גם את האזור שבין פי הטבעת לעצמות האגן.
תיקון הרניה פרינאלית, הכוללת גם בקע תחתון כזה, נחשב שנים רבות בעולם הכירורגיה הווטרינרית לקשה במיוחד להתמודדות מכיוון שרקמות השרירים בהן משתמשים לסגור את הפתח הצדי, הנפוץ יותר, לא יכולות להגיע כל כך רחוק עד החלק התחתון.
כאן אולי המקום להסביר איך מתקנים בקע מהסוג הזה. באופן עקרוני, הטכניקה הכירורגית מבוססת על "הלוואת" שריר מאזור סמוך על ידי שחרורו והרמתו מרצפת האגן, כך שישמש כ"פלסטר" הנתפר מעל החור, מעל הבקע. השריר הנ״ל עובד מצוין לסגירת פתחים צדיים אך כמו שציינו לא ניתן להעבירו לחלק התחתון של הבקע. במשך השנים פותחו מספר שיטות לתיקון בקע בחלק התחתון של פי הטבעת אבל הטכניקות הייעודיות האלה סובלות מחסרונות וסיבוכים רבים ומשמעותיים, ולכן נחשבו לניתוחים מאוד בעייתיים. דוגמה לאחת הטכניקות האלה היא שימוש ברשת סינתטית באזור הזה אך הטכניקה הזו מקושרת לאחוזי זיהום גבוהים שעלולים להוות בעיה חמורה אף יותר מהבעיה המקורית.
למזלו של ג׳וי, ככירורג מומחה, היה לי חלק משמעותי, כחלק מקבוצת כירורגים בבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי, בפיתוח טכניקה חדשה על ידי שימוש בשריר שונה מזה הרגיל לסגירת הרניה מהסוג הזה. בטכניקה שפיתחנו עשינו שימוש באחד מהשרירים של העכוז, הקרוי בשם השריר העכוז (הגלוטיל) השטחי, ועשינו בו שימוש בכל אחד מהצדדים של ההרניה במקביל. השימוש במקביל הן של השריר מצד ימין והן של השריר מצד שמאל מאפשר בדיוק את הדרוש ואת מה שלא ניתן היה לבצע בטכניקה הרגילה, כאשר ההרניה היא רק בצד ואינה מערבת את החלק התחתון – והיא סגירה טובה וחזקה גם של החלק התחתון. בעקבות פיתוח הטכניקה הניתוחית, שבוצעה בהצלחה במספר מקרים, פורסם לאחרונה בכתב עת מדעי מאמר משותף של הצוות הכירורגי עם שמי ושם עמיתים נוספים מבית החולים הווטרינרי.
במקרה הספיציפי של ג'וי, מכיוון שהשלפוחית הייתה לכודה בכיס ההרניה, ולאור השינויים האנטומיים במעי הגס, יחד עם הרקע של בעיית הלב שדורשת הרדמה עדינה ומותאמת, ביצענו את ההליך הכירורגי בשני ניתוחים נפרדים. בניתוח הראשון החזרנו את שלפוחית השתן למקומה הטבעי בחלל הבטן וקיבענו אותה כך שלא תוכל לחמוק שוב, ובמקביל, "מתחנו" את המעי הגס על מנת להחזיר לו את צורתו הגלילית. בנוסף, ג׳וי סורס היות ותיקון הרניה פרינאלית ללא סירוס עלול להגדיל את הסיכוי של החזרתיות של ההרניה. ג'וי הראה שיפור מידי במתן צואה אבל ידענו שלא יהיה בכך די ושההקלה היא זמנית בלבד.
ג'וי שוחרר להתאוששות בביתו למספר שבועות שלאחריהן ביצענו את הניתוח המורכב יותר של תיקון ההרניה, במהלכו הרמנו את השרירים "הרגילים" לסגירת הפתח הצדי של ההרניה, ומיד לאחר מכן את השרירים ה"חדשים" כדי לסגור את הפתח התחתון. למעשה, הניתוח השני הורכב מ-4 פרוצדורות שונות!!
ג'וי עמד בהליך הניתוחי המורכב בגבורה. כבר למחרת יום הניתוח, כאשר הוצאנו אותו לבעלים האוהבים שלו, שבאו לבקרו, ג׳וי הרים את רגלו ונתן שתן כמו שבעליו לא ראו אותו עושה מזה כשנתיים! כזו התרגשות מפיפי לא ראיתי הרבה זמן. ג'וי שוחרר לביתו ובעליו מדווחים על התאוששות יפה ומתן צואה נורמלי, ובכלל, מתארים אותו כאילו מדובר בכלב חדש מהניילונים (במילותיהם הם).
מבחינתנו, מדובר באירוע מרגש של הצלחה כפולה במקרה קיצון – הצלחתו האישית של ג'וי ושיפור איכות חייו באופן מידי וניכר, והצלחה נוספת של טכניקה חדשה שכולה ״made in Israel", וכעת מפורסמת בעולם הווטרינרי כולו.
האיורים המצורפים הם האיורים המקוריים מהמאמר אותו פרסמנו. את התמונות שאינן מצוירות אחסוך לכם.
האיורים המצורפים הם האיורים המקוריים מהמאמר אותו פרסמנו. את התמונות שאינן מצוירות אחסוך לכם.
