דמודקס

דמודקס הינה למעשה אקרית מיקרוסקופית הקרויה בלועזית Demodex canis הטפיל צורתו מוארכת דמוית סיגר, בחלקו הקדמי מצויות 4 זוגות רגליים וחלקו האחורי ברובו זנב שמנמן. הטפיל נוהג לשבת בזקיקי השערה ולהזין את עצמו מבלוטות החלב המצויות סביבו. 

בתמונה: דמודקס בוגר תחת הגדלה במיקרוסקופ

כל הגורים אשר מגודלים באופן נורמאלי על ידי אימותיהם בסופו של דבר נדבקים בטפיל בגיל צעיר מאוד כאשר הם יונקים או מתכרבלים יחד עם אימם. הדבקה זו חסרת משמעות ואיננה גורמת לנזק אך לצערנו בשלב זה או אחר הטפיל מצליח להתגבר על היכולות החיסוניות של הגור ואז מתחיל להתרבות וכאן מתחילה הבעיה. 
לשמחתנו כיום ידוע שמחלת הדמודיקוזיס לרוב מוגבלת בזמן וגם ללא טיפול בסופו של דבר נעלמת והכלב חוזר להיות בעל פרווה יפה ומלאה . מקרים אלו הם בעיקר מקרים קלים בהם הנגעים הם מקומיים בלבד ומתמקדים במקום אחד כדוגמת הראש וסביב העיניים. הסיבה להחלמה ספונטאנית מסוג זה נובעת בעיקר מיכולתה של המערכת החיסונית לעצור את התרבות הטפיל.  לצערנו לא מעט מקרים מסוג זה למרות מה שנאמר לעיל נוטים להמשיך להתפשט ועלולים בסופו של דבר לגרום לקרחות בחלקים נרחבים של הגוף שאפילו עלולות להסתבך עם זיהומים משניים ודלקות עור קשות במיוחד. הסתבכות שכזו לרוב נובעת ממצבי עקה נוספים מהם הגור סובל במקביל או כל דבר אחר שמונע התפתחות מע‘ חיסון טובה ועמידה. מקרים אלו ללא ספק דורשים תשומת לב יתרה וטיפול מסור.
אבחון המחלה הוא קל למדי ומבוסס על מגרד עור. במגרד זה הטפיל יוצא מזקיקי השערה ועל כן לאחר מכן ניתן לראותו תחת המיקרוסקופ. מגרד שלא יהיה עמוק מספיק לא יחשוף את הטפיל ואבחון המחלה לא יתבצע.  
הטיפול בטפיל כאשר הוא מקומי בלבד יכול להיות מבוסס בעיקרו על טיפול מקומי בחומרים השייכים לקבוצת חומרי ההדברה ובראשם אמיטרז. אמיטרז או טק טיק בשמו המסחרי קוטל את הטפיל במגע וטיפול מקומי על ידי טבילות או שטיפה מקומית עוזר בפתרון הבעיה והחלמה מהטפיל. 
מקרים יותר נרחבים בהם הקרחות הן על כל הגוף רצוי לטפל בהן בעזרת סירופ של חומר הקרוי איוומק. חומר זה נספג פוגע בטפיל וגורם למותו. אפשרות נוספת היא כמובן טבילה של כל הכלב באמבטיות אמיטרז כטיפול כללי. לא משנה הדרך בה תבחרו לטפל רצוי לזכור כי גדילה חוזרת של שיער עלולה לקחת כחודש ימים ובכל מקרה במהלך חודש זה של טיפול רצוי לעשות מגרדים חוזרים לוודא שאכן הטפיל מצטמצם במספר.
מקרים בהם מאובחן דמודקס בכלבים בוגרים לרוב נובע מבעיה אחרת ממנה סובל הכלב אשר מובילה לפגיעה ביכולתו החיסונית. פגיעה במערכת החיסונית יכולה לנבוע מכל מחלה ממאירה כדוגמת גידול זה או אחר או אפילו מחלה מטבולית כמו כישלון כבד או כליות. גם מחלות הורמונאליות כמו תת פעילות של בלוטת התריס יובילו לירידה ביכולת החיסונית ויתנו פתח להתרבות הטפיל. בנוסף מצבי עקה למיניהם כמו תנאי מכלאה מסיבה זו או אחרת או שינוי דרסטי בהרכב המשפחה הקרובה עלול לגרום לכלב לאבד את יכולתו החיסונית ובעקבות כך לחלות. כמובן שמקרים מסוג זה מצריכים חקירה יותר מעמיקה לגורם הראשוני וטיפול בו במקביל לטיפול בטפיל עצמו. 
גם חתולים עלולים לסבול מדמודיקוזיס אומנם בסבירות הרבה יותר נמוכה אך עדיין יש לזכור כי קרחות בחתול עלולות לנבוע מטפיל זה. בחתול הטפיל קרוי Demodex cati  או Demodex gatoi אך בכל מקרה הסימנים הקליניים דומים. חשוב לזכור שטיפול באמיטרז איננו אופציה בחתולים מאחר והנ"ל יגרום להרעלה ועל כן יש להשתמש בחומרים אחרים.