דונט קיל ביל...

תיאור המקרה:
שם: ביל
סוג:: כלב
גזע: לברדור
גיל: 3 שנים
הסטוריה:

ביל הגיע למרפאה עם תלונה על הקאות ואיבוד משקל. ההקאות מהן סבל החלו באופן פתאומי כ 3 חודשים טרם הגעתו לטיפול. במסגרת הבדיקות והטיפולים שנעשו, ביל עבר בדיקות דם מלאות ואנדוסקופיה איבחונית שהעלתה חשד להצרות בוושט שנעשה ניסיון לתקנה על ידי ניפוח בלונית. לטענת הבעלים הכלב מאוד רזה אבל היה גם מאוד רעב, הוא אכל בתאבון רב, אבל הקיא מיד לאחר מכן.

בדיקה פזיקלית:
דופק נשימה וטמפ' בטווחים הנורמאליים, הכלב נראה רזה באופן קיצוני לגזע. קולות לב ריאה נורמליים ומישוש בטן ללא ממצאים פתולוגיים. למרות שהכלב עבר בדיקות בעבר, הוחלט שוב לבצע סדרת צילומים ואנדוסקופיה על מנת לבדוק את מצבו נכון ליום הבדיקה.

צילומי חזה:

צילומי סקר לא העלו חשד לבעיה כלשהי בבית החזה. הראיות הודגמו מאווררות וללא ממצאים פתולוגיים וצללית הלב נראתה נורמאלית ובגודל תקין.

אנדוסקופיה:
מאחר והצילומים נמצאו תקינים לחלוטין הוחלט על בדיקה אנדוסקופית חוזרת. בבדיקה, הוושט נמצאה תקינה לחלוטין למעט איזור קטן צר יחסית בכניסה לבית החזה שנובע מלחץ חיצוני לוושט אך לא מונע מעבר חופשי. לא הודגמה הצרות אחרת או סימן להצרות קודמת. הצרויות חוסמות בוושט בדר"כ מלוות בטבעת פיברין שאיננה יכולה להתרחב ואיננה מאפשרת מעבר מזון. יתרה מזאת היצרות, אחרי תקופה, תהיה תמיד מלווה בהתרחבות קודמת לה, שכן מזון מצטבר קדימה להצרות וגורם להרחבה של הוושט.
מאחר ועד כה כל הממצאים נמצאו תקינים הוחלט להעיר את הכלב ולתת לו לאכול אוכל יחד עם חומר ניגודי, ולבצע צילומים חוזרים מיד לאחר שאכל.

צילומים חוזרים הדגימו מעבר של מזון חלקי בלבד לקיבה ומאידך חוסר התרוקנות מלאה של הוושט והרחבה קלה לכל אורכה.

אבחנות מבדלות:
לאור הממצאים הדבר הוודאי היחדי הוא שהכלב סובל מחוסר מוטיליות – תנועתיות של שרירי הוושט, ועל כן המזון אותו הוא אוכל נשאר פרק זמן ממושך בוושט גורם לגירוי ומוביל הקאה.

קיימות מספר אבחנות מבדלות לתופעה שכזו –

1. מייסטמיה גראביס
2. חוסר תפקוד נורמאלי של הספינטר הגסטרואיסופגיאלי – הספינטר בין הקיבה לוושט 
3. אידיופאטי – על רקע לא ידוע.

מאחר וניתן לקבוע אבחון על סמך תגובה לטיפול, הוחלט להתחיל טיפול במייסטמיה גראביס ועל סמך התוצאה להחליט האם מדובר במחלה זו אם לאו.

מייסטמיה גראביס  Myasthemia gravis
מייסטמיה גרביס הינה מחלה של מערכת העצבים העלולה להופיעה בכלבים ולעיתים רחוקות אף בחתולים. מחלה זו יכולה להיות מולדת – קונגניטאלית,  או נרכשת בגיל מאוחר יותר. הגזעים הרגישים יותר הם כלבי הרועים והרטריבר כמו במקרה הנ"ל.
בסיסה של המחלה בייצור נוגדנים כנגד הקולטנים של אצטיל כולין. אצטיל כולין הוא, בשפה רפואית, נוירוטרנסמיטור. כלומר הורמון שמופרש מקצה העצב שמגיע לרקמת השריר ומפעיל את השריר לאחר שנקלט על ידי אותם הקולטנים בצד השני של אותו מפגש בין עצב ושריר. הנוגדנים למעשה מונעים מהאצטיל כולין להשפיע על רקמת השריר ועל כן הסממן הקליני העיקרי הוא חולשה כללית ורעד בשרירים בעיקר אחרי ביצוע פעילות גופנית.
סימנים אלו יכולים להיות בולטים במיוחד עד כדי חוסר יכולת ללכת ושיתוק רפה כללי , או עדינים יותר ולעיתים מטעים כמו במקרה של ביל. במקרה של ביל האיבר העיקרי שנפגע הינו הוושט ועל כן תנועתיות הוושט נפגעה.
אבחון המחלה יכול להתבצע במספר דרכים כאשר הנפוצה ביותר היא הזרקה של חומר הקרוי נאוסטיגמין.
כלבים הסובלים משיתוק, כ 5 דקות לאחר ההזרקה,  יכלו ללכת כאילו דבר לא קרה ואחרי פרק זמן קצר יחזרו לשכב.
במקרה של בילי שיטה זו איננה יעילה מאחר והאיבר הנפגע הוא הוושט ולא ניתן יהיה ממש לראות הבדל אחרי ההזרקה. דרך נוספת לאבחון הינה בדיקת מעבדה לנוגדנים הספציפיים.

טיפול:
ביל החל טיפול בכדור הקרוי פירידוסטיגמין אותו כולנו מכירים מערכת האב"כ שלצערינו מחולקת בארצינו בשעת חירום.
תרופה זו למעשה מתחרה עם אצטילכולין על האנזים המפרק אותו הקרוי אצטילכולינאסטראז  וכך גורמת לעלייה באופן עקיף של אצטילכולין וגירוי טוב יותר של רקמת השריר.
במקביל ביל קבל אוכל נוזלי ומיד אחריו הבעלים הונחו להעמידו על רגליו האחוריות ולטפוח לו על בית החזה.

ביל הגיב מצוין לטיפול. הוא עלה במשקל ותופעות נוספות כמו כיחכוחים בגרון ורעידות בכל הגוף פסקו.
כיום ביל ממשיך לקבל את אותה התרופה, לעיתים הוא מקיא אך באופן כללי הוא מרגיש טוב , ואנו מאחלים לו ולמשפחתו המשך חיים מאושרים.

לצפייה בסרטון מרגש, המדגים מקרה דומה לזה של ביל לחצו כאן, ותעברו ליו-טיוב