מה זה אומר לגדל גור נחיה עבור עיוור

משפחת ראודניץ מספרת על החוויה והתהליך של גידול כלב נחייה:

לפני כשנה וחצי, ביום האחרון של שנת הלימודים, הגיע לביתנו גור לברדור יפהפה ושמו פפסי.

פפסי ואחיו לאותה ההמלטה, ששמות כולם מתחילים באות פ', נולדו חודשיים קודם לכן במרכז לכלבי נחיה לעיוורים בבית עובד שליד רחובות, ופוזרו ברחבי הארץ בין משפחות אומנה נרגשות לתפקיד החדש של הכשרתם לקראת היותם כלבי נחיה לעיוורים.

עבור הילדים וחבריהם היתה זו דרך מופלאה לפצוח בחופשת הקיץ. מהר מאוד הפך פפסי מבובת פרווה מנומנמת לכלבלב פעיל, חברותי וגרגרן.

אצל סופי, הכלבה האהובה והבוגרת שלנו, שמטופלת בקביעות אצל שירלי במדי-וט, התקבל פפסי מיידית לאחר מבחן קבלה מזורז, והוא גמל לה בהערצה אינסופית וחברות אמיצה.


פפסי הגור משחק ומשתובב עם סופי


במשך עשרה חודשים זכינו לליווי והדרכה של דנה ואלי המסורים מבית עובד שהנחו, עקבו והדריכו אותנו בהקניית הרגלים מתאימים לכלב נחיה. לדוגמא, הפקודה הראשונה שלימדנו את פפסי היתה ביצוע צרכים למשמע המילים "ביזי ביזי". אין הכוונה לאילוף מקצועי, אלא לקיבוע דפוסים שיקלו על אילופו בהמשך ככלב נחיה.

בנוסף להענקת אהבה וחום, המשימה העיקרית שלנו כמשפחה היתה לחשוף את פפסי למירב המקומות והמצבים בחיי היומיום שלנו על מנת שבעתיד יכיר את כל מגוון הגירויים אליהם נחשף כגור, ויוכל להנחות בכל המקומות האלה. פפסי היה הפרטנר הקבוע שלי לכל אורך היום ובכל הפעילויות החל מפגישות עבודה, נסיעות במכונית וברכבת, דרך קניות, טיולים, מסעדות, מפגש עם בעלי חיים אחרים ואנשים, רחובות סואנים ועד ליווי הילדים לבתי הספר. הן בזכות השכמיה הכחולה שעל גבו בעלת הכיתוב ״גור נחיה לעיוור באימון״ והן בזכות תעודה המאשרת את כניסתו, ניתן היה ללכת עם פפסי ולהיכנס איתו לכל מקום.

בזכות מקום מגורינו הנמצא ממש ליד הים כמו-גם העיסוק המשפחתי בספורט ימי הפך פפסי לחובב ים מושבע.

בערב פסח האחרון, לאחר שהיה איתנו כבן משפחה במשך עשרה חודשים, התגייס פפסי. בהרכב משפחתי מלא לקחנו אותו חזרה לבית עובד, היכן שהתכנסו עוד עשר משפחות נרגשות, שאף הן גידלו גורים של כלבי נחיה לעיוורים. כולן מחניקות דמעות בגרון, מגניבות עוד ליטוף בכלב האהוב אותו גידלו בעשרה החודשים האחרונים, ונפרדו מהם, ואנחנו ביניהן נפרדנו מפפסי האהוב שלנו. היה מוזר לחזור הביתה ללא פפסי, וגם סופי כלבתנו לא הבינה היכן הוא.

כעת, החל פפסי תהליך של הכשרה של חצי שנה בבית עובד עם שאר הכלבים. פפסי יחד עם שאר הכלבים עבר תהליכי מיון ומבחן התאמה ראשוני, בהם נבחנו מצבו הפיסיולוגי, אופיו והרגלי החיים שלו. רק מחצית מהכלבים נמצאים מתאימים להשתלבות בקורס כלבי הנחיה, אך גם לאחרים נכון תפקיד משמעותי. כלבים אלה שגודלו באהבה רבה משתלבים בטבעיות ככלבי תמיכה רגשית במשפחות בהן ילדים בעלי מוגבלויות, והשפעתם לטובה על בני הבית והילד המוגבל מדהימה.

במשך שהותו בקורס בבית עובד אפשרו לנו לבקר את פפסי באחת השבתות, וזה קצת הרגיש כמו ביקור הבן החייל בצבא. מצד אחד זיהה אותנו פפסי, התרגש ונגס בלהט בעצם המשחק שהבאנו לו, אך מאידך ניכר היה כי תשומת הלב שלו אינה איתנו במלואה. הוא כבר חי הוויה אחרת.

לאורך כל הקורס קיבלנו עדכונים מעת לעת אודות התקדמותו של פפסי, ובראשית אוקטובר התבשרנו כי פפסי זכה להוביל איש מקסים שגר לא רחוק מאתנו והכימיה ביניהם מצוינת (שמו שמור במערכת). היינו גאים בהישגיו של פפסי ובאופיו!

את ערב יום הכיפורים האחרון ודאי לא נשכח. מצוידים בעוגת תפוחים ובעצם שמנה באנו לבקר את פפסי ובעליו החדשים במעונם. התקבלנו בשטף ליקוקים ובזנב מקשקש שלא נרגע לרגע, ובלחיצת יד חמה ואוהבת מהבעלים החדשים שלו.

בהמשך אף הגיעו פפסי ובעליו לבקר בביתנו. היה מרגש לראות כי פפסי הרגיש מיד בבית, והוא יחד עם סופי כלבתנו האהובה חזרו באושר רב לטקס הקבוע שלהם של גניבת עצמות המשחק כמו שנהגו בעבר.

הכלב המקסים הזה, שכולו אהבה ושמחת חיים, הפך לדמות משמעותית עבור כל בני הבית והמשפחה המורחבת. הוא לימד אותנו לראות את העולם בעיניים של מי שזכות זו אינה קיימת עבורו, וגם את כוחה של הנתינה ללא התניה, את היכולת לאהוב וגם לשחרר, ואת התחושה שאפשר להשפיע ולתרום לעולם טוב יותר.
 
ההשתתפות בפרויקט חשפה בפנינו את המרכז לכלבי נחיה שבבית עובד ואת הצוות המופלא העושה מלאכת קודש במקצועיות רבה וכל זאת מתוך אהבה גדולה לאדם ולכלב ומתוך אמונה ביכולתם לעזור זה לזה.

אין ספק שזכינו!

משפחת ראודניץ

יונתן ואיתמר מבקרים את פפסי בביתו החדש