ציפמנק

    העקרב

    העונה החמה מוציאה איתה החוצה הרבה מאוד יצורים בין היתר את העקרב. העקרב נפוץ מאוד בארצנו ונוכחותו מעוררת תמיד רתיעה, פחד וסלידה, אך האמת שמדובר ביצור מאוד מעניין ומסקרן שנחמד להכירו מעט יותר לעומק.

    ובכן העקרב שייך לקבוצת חסרי החוליות ובעל 8 רגליים, שתי צבתות וזנב. הוא משתייך לסדרת העקרבאים שבמחלקת העכבישניים. העקרב לא לחינם מעורר פחד זאת עקב יכולת העקיצה שלו שבמינים מסוימים עלולה אף להוביל למוות של אדם. 

    את רוב זמנו מבלה העקרב מתחת לאבנים ובלילות הוא נוטה להסתובב ולתור אחרי אוכל . תזונתו העיקרית של העקרב היא פרוקי רגליים אחרים אותם הוא משתק בעזרת הארס המצוי בקצה זנבו. לקראת בוקר העקרב שב למאורתו ושם מבלה את שארית היום.

    כאשר מגיעה עונת הרבייה העקרב הזכר יוצא לצייד לילי, במידה שיש נקבה בוגרת בשטחו בשלב זה או אחר הוא יבחין בה מכיוון שהולך סחור סחור ולא מתרחק ממקום מגוריו. בשלב ההזדהות הזכר יזהה עצמו על ידי רעידות גוף קצובות וישנם אף מינים שמשמיעים קולות משונים. במידה וזו חפצה בחיזורי הזכר היא לא תזוז מאחר ודי בתנועה קלה וזה ינוס על נפשו. בשלב הבא הזכר ינוע בזהירות וייגע בעדינות ברגליה ובצבתותיה. לאחר הכרות זו ומשחקי הגישוש הזוג יוצא לטיול העורך בין דקות לשעות ובסופו הנקבה מפסיקה לנוע. אז השניים יוצאים במין ריקוד הדומה לריקוד אנושי או במילים אחרות רוקדים עם כוכבים. 
    לאחר הריקוד הרומנטי השניים עוצרים על משטח אבן אותו הזכר מנקה ושניהם מתרוממים האחד כנגד השני. הזכר שולף נרתיק זרע דק וגלילי אשר נדבק בבסיסו לאבן ומזדקף כתוצאה מההתייבשות ואז הזכר פשוט מכוון את הנקבה כך שהנרתיק הדבוק ינעץ לתוך פתח המין שלה. לי אישית נראה מאוד מסובך ומייגע אך ללא ספק מוצלח מאחר שלאחר כחודשיים מתרחשת ההשרצה והעקרבים הקטנים מטפסים מיד לגב האם. 
    את השלב הראשון לחייהם עד ההשלה הראשונה עושים העקרבים על גב הנקבה מאחר וכך היא שומרת על לחות גופם. לאחר ההשלה הראשונה כעבור כשבועיים הם יכולים לעמוד ברשות עצמם וממשיכים לגדול כאשר כל פרק זמן מסוים עליהם להשיל את עורם כחלק מתהליך הגדילה. מיד לאחר ההשלה העקרבים חייבים להיות בתנועה מתמדת על מנת לוודא שיוכל לנוע כאשר העור יתקשה. שלב זה הוא שלב מסוכן לעקרב בו הוא בקלות יכול להיטרף על ידי יצורים אחרים.
    בארצנו נהוג להכיר את העקרב השחור והצהוב. הצהוב הוא המסוכן בין השניים ועקיצתו אף עלולה להוביל למוות אצל בני האדם. בעלי חיים סובלים גם מעקיצות עקרבים ולרוב הדבר בא לידי ביטוי בנפיחות נמקית בגפיים שיורדת לאט מאוד ומלווה בנשירה של העור באזור העקיצה. הטיפול הוא לרוב טיפול תומך הכולל כמובן אנטיביוטיקה למנוע זיהומים וחומרים נוספים שמטרתם לדכא את התהליך הנמקי שמתפתח במקום. 

    עבור לתוכן העמוד