החדף

החדף שייך למשפחת החדפייםפ והוא היונק הקטן ביותר הקיים בארצנו. אורך גופו , ללא זנב, מגיע ל שישה וחצי סנטימטר בלבד ואורך זנבו שווה כמעט לאורך גופו, כחמישה וחצי ס"מ. משקלו כ-7 גרם וזה ללא דיאטה.

אפו של החדף ארוך ומחודד ועל כן שמו חד-אף. גופו מכוסה שערות קצרות ויש לו שיניים מעטות. חוש הראייה וחוש השמיעה שלו חלשים למדי, אבל לעומתם חוש המישוש המצוי בזיפים וחוש הריח מפותחים וחשובים מאוד בדרך הארוכה למציאת טרפו.

בטבע החדף פעיל בעיקר בשעות הלילה ובהן הוא יוצא לציד, למרות דימיונו לעכבר, שניזון מפסולת ומירקות, החדף ניזון מחרקים , מתולעים ומיצורים קטנים אחרים. בקצות רגליו הקטנות הוא מצויד בציפורניים ארוכות שבהן הוא מחזיק את טרפו. בגלל מימדיו הקטנים במיוחד נדרשת ממנו הרבה אנרגיה כדי לשמור על חום גופו, ועל כן עליו לאכול כמויות גדולות מאוד של מזון בכל היממה במטרה לספק את הדרישות המטבוליות של גופו, כמויות המשתוות למשקל גופו.

החדף איננו חובב חיי חברה, לא תפגשו אותו בשום פיק-אפ בר, ואת הטריטוריה שלו הוא מסמן בעזרת הפרשות וקולות. בעונת הרבייה הזכר חודר לטריטוריה של הנקבה וקונה את ליבה על ידי ריחרוח של איבר מינה, מעקב אחריה, וגירוד האדמה סביבה. הנקבה מאידך אינה שומרת לו אמונים כלל וכלל, ומזדווגת עם מספר זכרים.

הריונה של הנקבה נמשך 28 יום ובסופו היא ממליטה בין גור אחד לשבעה. בשנה אחת ממליטה הנקבה בין עשר ל 12 פעמים והגורים מגיעים לעצמאות כבר בגיל שלושה שבועות. התרבות אינטנסיבית זו מפצה על העובדה שרבים מהחדפים שובקים חיים בחורף ורק מעטים מהם שורדים לקראת העונה החמה הבאה.

בארץ מצויים מספר מיני חדפים כמו חדף לבן שיניים, חדף זעיר, חדף קטן וחדף מצוי. כולם קטנים וחמודים, ועם מעט תשומת לב אולי תזכו לראותם בשעות הלילה אוכלים שבלול.