נברן השדה
בארץ שני מיני נברן: נברן השלג, שנפוץ באזור החרמון ונברן השדה שנפוץ בישראל בחבל הים התיכון. שני מיני הנברנים דומים זה לזה, אבל הפעם נתמקד בנברן השדה. נברן זה הוא מכרסם קטן אשר מזכיר במראהו אוגר מגודל, גופו גלילי ומכוסה בפרווה חומה וסמיכה, רגליו וזנבו קצרים והוא בעל עיניים ואוזניים קטנות. אורך גופו כ 11.5 ס"מ, משקלו כ 44 גרם.
נברן השדה קיבל את שמו מתפוצתו הרחבה בשדות חקלאיים. אבל, למעשה תרגום שמו מאנגלית הוא דווקא נברן חברתי ולא נברן השדה. בכל מקרה, נברן השדה, או הנברן החברתי, חי במשפחות במחילות שהוא בונה מתחת לפני הקרקע. תזונתו מורכבת מירק, זרעים, גופי תשמורת תת קרקעיים, שורשים, קליפות עצים ולעיתים גם זחלי חרקים. במצב טבעי חי הנברן בשלווה ובהרמוניה עם הטבע. כשהגיע האדם והתחיל לעבד את האדמה גילו הנברנים שהשדות החקלאיים הם בית גידול אידיאלי: באדמה חקלאית קל לחפור מחילות והגידולים החקלאיים מספקים לנברן ולמשפחתו מזון בשפע.
המאפיינים האלו הופכים את הנברן לאחד המכרסמים המזיקים העיקריים בארץ. תכונה זו אינה ייחודית לנברני ארצנו. נברנים בכל חצי כדור הארץ הצפוני גורמים נזקים משמעותיים ליבולים חקלאיים אשר עלותם השנתית נאמדת במיליוני דולרים. לצערנו לא מצליחים החקלאים והנברנים לחיות זה לצד זה בשלום. בעבר הדבירו את הנברנים תוך שימוש בהדברה כימית. מאז גדלנו ולמדנו על הנזקים העצומים שגורמת הדברה כימית לעולמנו. הנזקים מתחילים בהרעלות משניות בהן בעל חיים טורף נברן שהורעל, ומורעל בעצמו, וממשיך בזיהום הקרקע ומקורות המים. זאת ועוד, יעילות ההדברה של החומרים הכימיים אינה גבוהה והנברנים ממשיכים לשגשג למרות השימוש בהם.
