החילזון

כיום מוכרים כ-45000 מינים של חלזונות, המתחלקים לשלוש תת רמות בהתאם למבנה מערכת הנשימה שלהם. החילזון בעל קונכייה ספירלית העשויה מחומר קרני המורכב מסידן, שתפקידה להגן עליו מיובש וכמובן מטורפים למיניהם. בחלק מהמינים הקונכייה התיישרה או נעלמה כליל.

ראשו של החילזון מצויד בלסתות חזקות וחסרות שיניים, ולשונו, המכונה מגרדת , מחוספסת ומכוסה במאות שיני גריסה, העיניים נישאות על זוג מחושים עדינים. מלבד אלה מצויד בזוג מחושים נוסף המשמש, כפי שמורה השם, לחישה.

גופו של החילזון הוא איבר שטוח ושרירי בעל יכולת היאחזות והצמדות המאפשר זחילה או שחייה, תלוי בזן. חלקו הקדמי של הגוף מכיל את הקרביים, המפותלים בתוך קונכיה. בחלק התחתון של הגוף מצויה בלוטה שתפקידה להפריש ריר דביק לשם הקטנת החיכוך עם הקרקע בעת זחילה.

החילזון הנפוץ, זה שבו אנו ניתקלים הכי הרבה, הוא חילזון הגינה. חילזון זה נושא קונכיה חומה שגודלה בין ס"מ אחד ל ארבעה, והוא נפוץ ביותר בגינות ושדות ישראל. נוסף על חילזון מצוי זה, גם החשופית הצהובה היא אורחת קבע בביתנו, אך היא שייכת לקבוצת החלזונות העירומים-כלומר חסרי קונכייה.

חילזון היבשה ניזון מעלים ומבעלי חיים מיקרוסקופיים, והוא פעיל בעיקר בלילות ובסביבה לחה. בארצנו, שלא כמו בארצות קרות, החילזון נכנס לתרדמת קיץ. הוא מפריש חומר רירי ודביק שמתקשה, סוגר את הפתח הקונכייה ומדביק אותו למשטח שעליו הוא נמצא או לגזע עץ. עם בוא הגשם הראשון נמס הפקק הרירי, והחילזון משתחרר מאחיזצתו ומתעורר.

בדומה לזוחלים, החילזון מטיל ביצים, בדרך כלל בתוך גומה קטנה בקרקע. מהביצים בוקעים בהמשך חלזונות קטנים. כאמור, חלק מהזנים הם דו מיניי. בזנים אלה, לאחר הזדווגות שני החלזונות מופרים ומטילים ביצים.

לאדם ולחילזון היסטוריה ארוכת שני, והוא תמיד עורר עניין בקרב הבריות. לא לחינם כתבה נעמי שמר, "ברל'ה ברל'ה, צא החוצה". רבים אוספים קונכיות מסוגים שונים, ויש אף שסוחרים בהן, בעיקר בקונכיות של חלזונות ים אשר עשויות להיות מדהימות ביופיין.

אצל הצרפתים נחשב האסקרגו, תבשיל חלזונות, למעדן, ומצוי כמעט בכל מסעדה המכבדת את עצמה. וכמובן, תואר החילזון לא נחסך ממי שעובד באופן איטי והכינוי רכיכה מודבק לאדם חסר עמוד שדרה.

אני מקווה שעתה לאחר שלמדתם מעט על יצור זה, תעניקו לו מעט יותר כבוד ולא רק תפזרו מלח בפתח הבית במטרה שלא ייכנס, כפי שנוהגת חמותי לעשות.