צבי יבשה

אורך גופם של הצבים הוא כ-25 ס"מ וצבעם נוטה לחום צהבהב. לוחיות שיריון הגב בעלות שוליים כהים ובמרכז כל לוחית ישנו כתם כהה. הגחון בעל כתמים כהים או כהה לחלוטין ומבנהו עשוי להעיד על מין הצב. ההבדלים בין הזכר לנקבה קטנים, אך בלי ספק קלים לאבחון למיומנים בדבר. הנקבה לרוב גדולה יותר וגחונה שטוח לעומת גחון הזכר הקעור, כך מתאפשר לו לנוח על גבי שריון הנקבה מבלי להחליק בזמן הזיווג. הבדל נוסף הוא מבנה קשקש בסיס הזנב שבזכרים הוא משולש ובנקבות ישר.

עונת הרבייה של הצבים מתחילה באביב ונמשכת עד סוף הקיץ. זכר הפוגש בנקבה נוגח בשיריונה ונושך בעקבה נשיכות אהבה קלות ולאחר מכן עולה על שיריונה של הנחשקת. בזמן שהוא נשען עליה הוא פוער את פיו, חושף את לשונו האדומה ומשמיע שיר אהבה שיותר דומה לפעייה או ציוץ עדין. אחרי זיווג מוצלח מסוגלת הצבה להטיל ביצים מופרות במשך 4 שנים, בכל שנה בין הטלה אחת לשלוש, בכל הטלה 2-6 ביצים. הביצים מוטלות בתוך גומה בקרקע שאותה הנקבה מכסה ומהדקת ולאחר מכן מפרישה מעליה את צרכיה. הסיבה לכך אינה ידועה וייתכן שזה קשור בהדחקת טורפים או אפילו בייצור קרקע נוחה להתרבות חד תאיים מתוך תקווה שישמשו מקור זמין לחלבון לצבונים לכשיבקעו.

השמש מחממת את הביצים ובסוף הקיץ, לאחר שלושה עד ארבעה חודשים, הצבים הקטנים בוקעים ונוגסים באדמה בדרכם לאוויר העולם.

באופן כללי הצבים אינם בררנים בתזונתם ואוכלים כמעט הכל, מקליפות של ירקות ועד בשר. לצערנו, בשל היחס הקלוקל של בני האדם וצמצום מרחבי המחיה, מספר הצבים מתמעט והם נחשבים בארץ לחיות מוגנות. אסור לקחת אותם הביתה, גם לא לגני ילדים לצפייה ולמשחק, כל שכן לבשל אותם במרק. ראיתם צב? הניחו לו. אין ביכולתו לברוח ואין ברצונו לפגוע בכם. רבים נוטים לחשוב שלצבים מתאימים מרחבים קטנים אך האמת היא שלמרות גודלו ואיטיותו גומא הצב מרחקים רבים ודרוש לו מרחב מחיה גדול ומיוחד.

הצבים ידועים ביכולתם לחיות שנים רבות כשהשיא הוא 150 שנה. אבל לא מדובר בצבי הארץ אלא בצבים החיים באיי הגלפגוס, הידועים גם בגודלם ובמשקלם הרב. אגב, ישנה אמונה שניתן לקבוע את גיל הצב על סמך הטבעות המעטרות את לוחיות שיריונו, אך מספרן נותן רק אומדן ולא גיל מדויק. ובכל מקרה, זקן או צעיר, עשו כבוד לצב.