הצבי הארץ ישראלי

את הצבי הארץ ישראלי אפשר לפגוש כמעט בכל מקום בארצנו בעיקר בשטחים פתוחים כאשר אלו המצויים בנגב אלו צבי המדבר ואלו החיים במרכז וצפון הארץ אלו הצבי הארצישראלי.

הצבי הוא כמובן יונק המשתייך למשפחת הפריים שבסדרת מכפילי הפרסה. בעל חיים זה הוא צמחוני ופעיל בעיקר בשעות הקרירות של היום, כלומר בוקר מוקדם וערב לפני שקיעה, ובלילות ירח כאשר יש מספיק אור המאפשר את פעילותם.

לצבי המון תכונות מעניינות שמטרתן העקרית לאפשר לו לשרוד ולאתר טורפים מוקדם ככל שניתן . החיים בשטחים פתוחים מאפשרים לו לקלוט טורפים עוד ממרחקים וכמובן להריח אותם בעזרת חוש הריח המפותח שלו. בנוסף כמובן שריצתו מהירה מאוד ושיאה יכולה להגיע למהירות של 80 קמ"ש. גם החיים בלהקה אינם לחינם וחשובים מבחינה השרדותית, חיים אלו מאפשרים להם להתמע בתוך העדר ולהוריד את הסיכוי שלהם להטרף. לרוב הצביים חיים בעדרים של נקבות ועופרים. גם הזכרים חיים בעדרים של זכרים צעירים ובעונת הייחום הם פונים לעדרים של הנקבות לטובת רבייה. צבי הנגב או צבי המדבר חייו הרבה יותר בעייתיים בשל המחסור במים באזור מחייתו ולשם כך בעלי חיים הסתגלו לחיים ללא מקור מים מס' ימים ומקבלים את עיקר הנוזלים הנדרשים מהמזון אותו הם מלקטים. הם אינם מזיעים בכל הגוף כמו סוסים ומצננים את עצמם בעזרת אוזנייהם, וכמובן שאינם פעילים בשעות החמות.

הזכרים הרבה יותר חזקים מהנקבות ונבדלים מהם בזכות קרנייהם העבות והגדולות לאומת קרני הנקבות שהן קטנות ודקות יותר. אגב גידול הקרניים נמשך עד גיל שנתיים ואז נפסק.

בעונת הייחום, ייחום הנקבה נמשך יום אחד בלבד ובמהלך תקופה קצרה זו הנקבה מזדווגת עם מספר זכרים השולטים בטריטוריה בה היא חולפת.

בתום תקופה של שישה חודשים הנקבה יולדת עופר צעיר המסוגל עמוד על רגליו אחרי מספר שעות בלבד . בתקופה הראשונה לחייו העופר איננו פעיל במיוחד ורוב הזמן רובץ במקום מסתור עד שאימו חוזרת להניקו. בגיל שלושה שבועות לערך מצטרף העופר לאימו ורועה יחד איתה, ובגיל חודשיים עד שלושה האם והעופר מצטרפים לעדר של נקבות וצעירים.

הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 18 חודשים והזכרים בגיל 20 חודשים לערך. תוחלת החיים של הצבי בשבי היא כ 13 שנה ובטבע כ 8 שנים בלבד.

אוכלוסיית הצבאים בארץ סובלת בעיקר מצייד בילתי חוקי ובאזורים בהם האוכלוסייה גדלה יתר על המידה וגורמת לנזק לחקלאות נעשה דילול מבוקר.