הקרפדה
הקרפדה עליה אנו מדברים היא הקרפדה הירוקה והיא משתייכת לקבוצת הדו חיים חסרי הזנב וכמובן למשפחת הקרפדיים . הקרפדה הירוקה היא השכיחה והנפוצה ביותר בין הדו חיים בארץ, אך לא רק לנו הזכות, את קרפדה זו ניתן למצוא כמעט בכל העולם למעט אוסטרליה.
את הקרפדה למרות היותה דו חי ניתן למצוא מרוחקת ממקור מים ואפילו במדבר. והיא נכנסת למקור מים רק בעונת הרביה ולמטרה זו בלבד.
גופה של הקרפדה מגושם והיא עשויה להגיע לגודל של
מאחורי עיניה של הקרפדה בולטות שתי בלוטות רעל גדולות המפרישות ריר ארסי להגנה בפני אויבים. הפרשת הריר מתגברת כאשר הקרפדה בפיו של טורף והוא שומט אותה. היחידים אשר מסוגלים לטרוף את הקרפדה ללא נזק הם נחשים.
הקרפדה הבוגרת פעילה בעיקר בשעות הלילה ובמשך היום ובעונות היבשות מסתתרת, היא מתחפרת בקרקע או מוצאת מקומות מסתור מוצלים ולחים תחת אבנים לדוגמא. בתקופת החורף בה כמות המים בסביבה הרבה יותר גדולה הקרפדה אוגרת מים בשלפוחית השתן ואלו משמשים לה בתקופת היובש.
תזונתה של הקרפדה מבוססת על חרקים, שבלולים ושילשולים. היא בולעת את המזון בשלמותו ותהליך הפירוק והעיכול נעשה בקיבתה.
בעונת הרבייה הקרפדות נודדות למקווי מים למפגש חברתי. ראשונים מגיעים הזכרים אשר יושבים על דופן מאגר המים וקוראים לנקבות. הנקבות עמוסות הביצים מגיעות לקול קרקורי הזכרים, הזכרים עולים עליהן, חובקים אותן בבית השחי וממתינים להטלת הביצים אותן הם מפרים.
נקבת הקרפדה מטילה 4000-6000 ביצים אותן היא מצמידה במקווי המים לשארים של צימחייה. בתום חמישה ימים בוקעים ראשנים קטנים החיים במים במשך חודשיים בקירוב. בתקופה זו הראשנים מאבדים את צורת הדג הראשונית ולאט לאט מפתחים גפיים ומערכת נשימה לצורך חיים מחוץ למים. זנבם הולך ומצטמצם עד שהוא נעלם כמעט לחלוטין. גם לראשנים, אגב גם בביצים, קיים אותו הארס אשר מונע את טריפתם. בתום שנה הקרפדה מגיע לבגרות מינית ואלו יכולות להשתתף במשחקי הקירקור והחיזור.
אורך חייה של הקרפדה מרשים למדי ויכול להגיע לשלושים שנה.
האדם כמובן מצא שימושים נוספים לקרפדות, לדוגמא הגנה על גידולי קנה הסוכר מחרקים וזאת בהצלחה מרובה. כמובן שהקרפדה גם משתתפת בסיפורי ילדים רבים כאשר המוכר ביניהם הוא כמובן הסיפור על הצפרדע שהפכה לנסיך לאחר שהנסיכה נשקה לה. מעניין איך הנסיכה התמודדה עם הארס על גופה של הקרפדה.
