הנחליאלי

הנחליאלי הוא ציפור קטנה שצבעה שחור, אפור ולבן, והיא מרבה לנענע את זנבה הארוך. גופה עדין ומוארך ומקורה עדין וישר. מעופה טיפוסי וגלי ובעת התעופה היא משמיעה קול ציוץ יחודי. הזכר והנקבה נבדלים זה מזה בצבעיהם: לזכר צבעים עזים יותר והשחור שולט יותר, בעיקר בראש ובחזה, ואילו הנקבה אפורה יותר. זכרים צעירים דומים בניצוי ( מלשון נוצות ) ובצבע לנקבות. נחליאלים החורפים בארץ נמצאים במשך היום בטריטוריות שלהם ובראשית החורף מבססים הזוגות את גבולות הטריטוריה ואת הבעלות עליה. קוטרה של הטריטוריה משתנה ותלוי בזמינות המזון בה. הוא יכול לנוע בין מטרים בודדים למאה מטרים. עיסוקם העיקרי של בעלי הטריטוריה הוא להדגיש את בעלותם בקריאות מיוחדות ובמצעדי ראווה, ולעיתים אף בהתקוטטויות עם פולשים לא רצויים, לרוב זכר נגד זכר ונקבה נגד נקבה. ועל כך נאמר "מרבה נכסים מרבה דאגות".

חלק מהנחליאלים אינם מתנחלים בטריטוריה אלא נשארים בלהקות, אך גם אלו "החברותיים" דואגים לשמור על מרחק של מטרים ספורים זה מזה. הנחליאלים אינם לנים בטריטוריה שלהם אלא שוהים בה מטרם זריחה ועד שקיעה. בשעות הלילה הם פורשים לאתרי לינה, כשהדרך אליהם מתחילה בהגעה למקום ריכוז מסורתי, שם הם מטפלים בנוצותיהם, ומשם פורשים למקום הלינה. אתרי הלינה הם לרוב על עצים ירוקי עד וסבוכי עלווה.

הנחליאלי הוא עוף נודד, המבלה את הקיץ במרחבי אירופה ואסיה ונודד בסתיו לאזורנו, בעיקר בלילה. הנדידה נמשכת מראשית ספטמבר ועד סוף נובמבר ונדידת האביב מתחילה בפברואר ומסתיימת במאי. מקורם של הנחליאלים בארצנו הוא בארצות סקנדינביה: שבדיה, פינלנד, נורבגיה וצפון רוסיה, לטביה וליטא. מזונם הוא זבובים וחרקים קטנים, וככל שמספר החרקים יורד הם נמשכים לתולעים , חלזונות ושיירי מזון אדם.

מעטים הם הפרטים הדוגרים בארצנו, זה קורה בעיקר בצפון הארץ, שמורת החולה. הנחליאלי נוטה לדגור במקומות מסתור, סמוך למקורות מים, על פני הקרקע בנקיקים ובקופסאות. הביצים 4-7 בכל הטלה, צבען אפרפר והן מלאות בנקודות רבות ובפסים חומים עדינים. הנקבה דוגרת לבדה.

לוע הגוזלים כתום ושוליו צהובים בהירים, ושני ההורים מאכילים אותם. הגוזלים פורחים מהקן לאחר שמלאו להם 13-15 יום. אגב , הנחליאלי משתמש לעיתים בקן למחזור קינון שני. הזכר ממשיך לדאוג לגוזלים שבקעו במחזור הראשון והנקבה דוגרת על המחזור החדש.