השקנאי המצוי

אורך גופו נע בין 140 ל 175 ס"מ, צבעו לבן ובעונת הקינון צבעו משתנה לורדרד. יש לו ציצית נוצות בראשו ושני בני הזוג דומים.

השקנאי הבוגר מתהדר בנוצות שחורות בקצות הכנפיים, כתם צהוב על החזה, מקור ורוד ושק ורוד או צהוב. רגליהם כתומות, קצרות יחסית ומגושמות.

מקורו של השקנאי מגיע ל 40 ס"מ וחלקו העליון פחוס ובעל שן בקצהו, חלקו התחתון בעל שק עור גמיש המקנה לעוף את שמו.

השקנאי חי באזורי מים מליחים או מתוקים עשירים בדגים. בארץ השקנאי נמשך לבריכות דגים וזאת עקב כמות הדגים המפתה. להבדיל מעופות מים אחרים מזונו של השקנאי הוא דגים בלבד אותם הוא צד בעזרת מקורו ובעזרתם של חבריו ללהקה. הדייג נעשה בקבוצות תוך כדי שחייה בשורה לכיוון החוף.

השקנאי מיטיב לשחות וגופו איננו שקוע בעת השחיה במים אלא נישא גבוה מעל מפלס המים. על פי רוב השקנאי איננו נשאר במים יותר משעתיים אלא יוצא לחוף למנוחה, סירוק נוצותיו ושימונן.

שקנאי מקנן במושבות גדולות וצפופות של אלפי פריטים באזור טורקיה, יוון, דלתת הדנובה ומזרחה לאורך חופי הים השחור. הקינים נבנים מענפים עבים וממוקמים על שיחים או על הקרקע. בקן מוטלות בין שתיים לשלוש ביצים והדגירה נמשכת כ 40 יום ולה שותפים שני בני הזוג. בתום התקופה בוקעים גוזלים עירומים וקצרי מקור המתחילים לעוף כבר בגיל 65-70 יום.

את ארצינו השקנאים עוברים בעונת הסתיו והאביב. בעונת הסתיו להקות רבות מתעכבות ימים ולפעמים אף שבועות סביב גושי בריכות דגים בעמקים ובאזור מישור החוף ומעגן מיכאל. מארצינו הקטנטונת השקנאים ממשיכים לביצות בדרום סודן שם הם מבלים את עונת החורף ובאביב שוב פורשים כנף ויוצאים חזרה לאיזור הים השחור. באביב המעבר בארצינו הרבה יותר מהיר וכמעט ללא עיכובים.

יכולות הדייג של השקנאי נוצלו במצריים העתיקה ועופות אלו בוייתו בתקופה זו למטרות דייג.

לפי מסורת מוסלמית השקנאי נשא מים במקורו על מנת לעזור בבניית המסגדים הקדושים במכה ומדינה.

במסורת הנוצרית היה השקנאי לסמל האהבה האימהית וההקרבה. רבים האמינו שהאם קורעת את בשר החזה ומזינה את גוזליה בדמה וזאת משום שהגוזל מחדיר את מקורו ואת ראשו ללוע ההורים כדי לאכול.