תוכי אפריקאי אפור

מדובר בתוכי מסוג ג'קו, או בשמו האחר אפריקאי אפור. אורכו מגיע עד ל-33 ס"מ וצבע גופו אפור. זנבו קצר ובצבע אדום. יש הטוענים כי כנפיהם של הזכרים כהות יותר משל הנקבות, אך עובדה זו איננה חד משמעית והדרך היחידה לקבוע האם מדובר בזכר או בנקבה היא בדיקה גנטית או בעזרת לפרוסקופ.

סביב עיני הג'קו ישנה הילה קרחת ואישוניהם של התוכים הבוגרים צהבהבים, לעומת פרטים צעירים, אצלם האישון כהה.

תזונתם העיקרית של תוכים אלה מבוססת על פירות, זרעים ואגוזים, על כן ציפורים אלו נחשבות בארץ מוצאם למזיקי חקלאות, מאחר והן נוגסות בניצנים ופירות לא בשלים. ארץ המקור היא כמובן אפריקה. בטבע פרטים אלו חיים בלהקות גדולות. בעונת הרבייה הם פורשים בזוגות ובדרך כלל כל זוג מקנן על עץ נפרד. כל זוג מטיל בין 2-4 ביצים, ולאחר כ-4 שבועות הגוזלים בוקעים. בגיל 5 חודשים הגוזלים נעשים עצמאיים, אך מגיעים לבגרות רק במלאת 4 שנים לחייהם. להבדיל מבעבר, כיום תוכים מסוג זה אשר מוצעים למכירה בחנויות לבעלי חיים מקורם בבתי גידול מסודרים ולרוב מדובר בתוכים האכלת יד. כלומר, מיד לאחר בקיעתם מהביצה הם מקבלים את מזונם מהמגדל ולכן הקשר שלהם עם בני אדם הוא הרבה יותר עמוק.

כמו מספר תוכים אחרים המוחזקים כחיות מחמד גם הג'קו נוטה לאמץ לעצמו את אחד מבני המשפחה כבן זוגו ומראה לאותו אחד חיבה יתרה. נטייה זו לפעמים גובלת בנדנוד ושריקות בלתי פוסקות, עד אשר הברנש מקבל את מבוקשו, כלומר קירבה ותשומת לב.  התנהגות זו מחמיאה וללא ספק יוצרת קשר מאוד מיוחד בין התוכי לבעליו.

חיבה זו עלולה גם במקרים רבים להיות מלווה בתוקפנות כלפי כל אחד אחר שמנסה להפריד בין התוכי לבעליו, או סתם כלפי כל אחד אחר שאיננו לרוחו. לעיתים התנהגות זו עשויה להיות מתסכלת, אך יש לקבלה בהבנה ולהבין שלתוכי יש דעה וכמובן על טעם וריח אין מה להתווכח. התוכי האפור מחזיק בתואר אלוף החקיינות ולא לחינם. ביכולתו ללמוד אין סוף מילים וצרופי מילים, שלא לדבר על קולות שונים ומשונים, החל מרינגטונים של טלפון סלולרי וכלה בקולות מתכתיים כמו הצליל בסיום פעולתו של המיקרו.

בעבר נהגו לחשוב שהזכרים נוטים להיות טובים יותר בחיקוי קולות, אך לאמונה זו אין בסיס וכנראה היא איננה נכונה. גידול תוכי אפור, כמו כל בעל חיים אחר, דורש תשומת לב והשגחה. לעיתים התוכי נדרש לטיפול וטרינרי או טיפול קוסמטי, כדוגמת קיצוץ כנפיים או ציפורניים. טיפולים אלו לרוב נעשים בעזרת מגבת שעוטפת את התוכי על מנת שלא יפריע ולא יסבול. רצוי להרגיל את התוכי למגבת בתור משחק כבר בהיותו צעיר, וכך למעשה להוריד את מידת הטראומה כאשר זה דורש טיפול רפואי.

אוכל רצוי לגוון ככל הניתן וכמעט אין דבר שלא ניתן לתת ליצור שמיימי זה.

לסיכום אני בטוח שכל מי שיבוא במגע עם תוכי שכזה יתאהב מיד, כל עוד אתם נכונים למצבי רוח לא מוסברים וכעסים, כמו עם כל בן זוג אחר...