.jpg "מדי-וט")
אוטוהמטומה
ד"ר ידין ישורון
מאחר וצורת האוזן השייכת למערכת העור היא צורת קונוס סגור חלקית, נוח מאוד לגורמים פתולוגיים למיניהם להתרבות בה , בעיקר כאשר היא מגורה, וכך נוצרות להן דלקות ברמות חומרה שונות אך בכל מקרה מציקות.
כלבים או חתולים הסובלים מדלקת באוזן לרוב ישקשקו את ראשם לעיתים דחופות ולרוב גם יגרדו את אוזנייהם בעזרת רגליהן האחוריות. גירוד או שיקשוק מסוג זה עלול בסופו של דבר להוביל לפריצה של כלי דם ורידי באפרכסת האוזן ולהאספות דם בין שתי שכבות הסחוס של האפרכסת. התוצאה היא אוטוהמטומה, ובמילים אחרות, שטף דם באוזן. בחתולים תופעה זו מוכרת ולרוב נובעת מגירוד עז שמקורו בטפילי אוזניים הקרויים אוטודקטס סינוטיס.
גודל ההמטומה תלוי ברמת הדימום. הדימום עצמו פוסק כאשר רמת ההתנגדות של הרקמה העוטפת את כלי הדם הפרוץ זהה ללחץ הדם הורידי, אלא שהשיקשוק מעלה את לחץ הדם באוזן באופן ניכר וכך מתחזק הדימום ושטף הדם גדל.
אבחון התופעה קל למדי אך הטיפול מעט ארוך ומייגע. הטיפול המוצלח ביותרהוא התערבות כירורגית. הדרכים הלא כירורגיות מבוססות על שאיבה של התוכן הדמי של ההמטומה ולעיתים אף הזרקת סטרואידים לתוך החלל שנוצר, לאחר מכן חבישת האפרכסת בתחבושת לחץ על מנת לגרום לשתי השכבות להצמד האחת לשניה וכך למנוע דימום חוזר. שיטה זו אולי טובה במקרים קלים ביותר אך לרוב כלל איננה יעילה.
אין ספק שהפתרון הכירורגי הוא הטוב ביותר. מדובר בביצוע חתך אורכי לאורך שטף הדם. חתך זה מהווה פתח לניקוז הדם והפרשות נוספות בהמשך. לאחר מכן תופרים את האפרכסת מצד לצד במטרה להצמיד את שכבות העור והסחוס שבה אלה לאלה. הודות לתפירה זו נשמר המבנה הנורמאלי של האוזן ואין חשש שההצטלקות שתעוות את האוזן ותגרום לה לקבל צורה כרוביתית ולא אסתטית. בגזעים בעלי אוזניים זקופות רצוי לחבוש את האוזן באופן השומר על צורתה המקורית של האוזן.
בתום עשרה ימים עד שבועיים החתך נסגר כמעט לחלוטין והאוזן חוזרת לצורתה הנורמלית. המלצתי היא להמתין עם הסרת התפרים מאחר ובתום 10 ימים הרקמה הצלקתית אינה חזקה דיה ולעיתים הסרה מוקדמת של התפרים מאפשרת האספות חוזרת של דם בחלל שעדיין לא החלים לחלוטין.
מובן שבכל התקופה הראשונה של הטיפול על הכלב או החתול להתהלך עם קולר אליזבטני שמטרתו למנוע מהכלב לגרד את האוזן ולגרום לנזק נוסף. בנוסף על הכלב לקבל כיסוי אנטיביוטי מאחר ומדובר בפצע פתוח.
המסקנה: טפלו באוזני הכלב והמנעו מדלקות מיותרות וכך תמנעו מהכלב או חתול צרות הרבה יותר גדולות.
כלבים או חתולים הסובלים מדלקת באוזן לרוב ישקשקו את ראשם לעיתים דחופות ולרוב גם יגרדו את אוזנייהם בעזרת רגליהן האחוריות. גירוד או שיקשוק מסוג זה עלול בסופו של דבר להוביל לפריצה של כלי דם ורידי באפרכסת האוזן ולהאספות דם בין שתי שכבות הסחוס של האפרכסת. התוצאה היא אוטוהמטומה, ובמילים אחרות, שטף דם באוזן. בחתולים תופעה זו מוכרת ולרוב נובעת מגירוד עז שמקורו בטפילי אוזניים הקרויים אוטודקטס סינוטיס.
גודל ההמטומה תלוי ברמת הדימום. הדימום עצמו פוסק כאשר רמת ההתנגדות של הרקמה העוטפת את כלי הדם הפרוץ זהה ללחץ הדם הורידי, אלא שהשיקשוק מעלה את לחץ הדם באוזן באופן ניכר וכך מתחזק הדימום ושטף הדם גדל.
אבחון התופעה קל למדי אך הטיפול מעט ארוך ומייגע. הטיפול המוצלח ביותרהוא התערבות כירורגית. הדרכים הלא כירורגיות מבוססות על שאיבה של התוכן הדמי של ההמטומה ולעיתים אף הזרקת סטרואידים לתוך החלל שנוצר, לאחר מכן חבישת האפרכסת בתחבושת לחץ על מנת לגרום לשתי השכבות להצמד האחת לשניה וכך למנוע דימום חוזר. שיטה זו אולי טובה במקרים קלים ביותר אך לרוב כלל איננה יעילה.
אין ספק שהפתרון הכירורגי הוא הטוב ביותר. מדובר בביצוע חתך אורכי לאורך שטף הדם. חתך זה מהווה פתח לניקוז הדם והפרשות נוספות בהמשך. לאחר מכן תופרים את האפרכסת מצד לצד במטרה להצמיד את שכבות העור והסחוס שבה אלה לאלה. הודות לתפירה זו נשמר המבנה הנורמאלי של האוזן ואין חשש שההצטלקות שתעוות את האוזן ותגרום לה לקבל צורה כרוביתית ולא אסתטית. בגזעים בעלי אוזניים זקופות רצוי לחבוש את האוזן באופן השומר על צורתה המקורית של האוזן.
בתום עשרה ימים עד שבועיים החתך נסגר כמעט לחלוטין והאוזן חוזרת לצורתה הנורמלית. המלצתי היא להמתין עם הסרת התפרים מאחר ובתום 10 ימים הרקמה הצלקתית אינה חזקה דיה ולעיתים הסרה מוקדמת של התפרים מאפשרת האספות חוזרת של דם בחלל שעדיין לא החלים לחלוטין.
מובן שבכל התקופה הראשונה של הטיפול על הכלב או החתול להתהלך עם קולר אליזבטני שמטרתו למנוע מהכלב לגרד את האוזן ולגרום לנזק נוסף. בנוסף על הכלב לקבל כיסוי אנטיביוטי מאחר ומדובר בפצע פתוח.
המסקנה: טפלו באוזני הכלב והמנעו מדלקות מיותרות וכך תמנעו מהכלב או חתול צרות הרבה יותר גדולות.
