מדי-וט קבלה

    קדחת קרציות


    בארצנו קיימים שלושה סוגים של טפילים אשר עלולים לגרום לקדחת קרציות: ארליכיה קניס, אנאפלזמה פלטיס ובבזיה קניס, המועברים על ידי אותה קרצייה  - הקרצייה החומה  הנפוצה או בשמה המדעי ריפיצפולוס סנגיוונאוס. 

    בזמן ארוחת הדם של הקרצייה, היא מזריקה את הטפיל למחזור הדם של בעל חיים בריא ומדביקה אותו. במידה והקרצייה ניזונה מדם של בעל חיים חולה או נשא של הטפיל, היא, למעשה, נדבקת והטפיל יכול לחיות בבטנה תקופה ארוכה עד אשר הקרצייה עולה מחדש על כלב אחר, ובכך מעבירה את הטפיל אליו. 

    לאחר ההדבקה הטפיל מתרבה במחזור הדם של הכלב, כאשר לכל אחד מהטפילים יש נטייה להתרבות בסוגים שונים של תאים במחזור הדם. בבזיה מתרבה בתאי דם אדומים, אנאפלזמה פלטיס בטסיות וארליכיה קניס בתאים לבנים כדוגמת מונוציטים. 

    כלב נגוע בשלב האקוטי של המחלה ידגים סימנים של עייפות, חולשה, חוסר תיאבון, קשיי הליכה, דימום מהאף, חיוורון וחום גבוה. בבדיקות מקיפות יתגלו גם בלוטות לימפה מוגדלות וטחול מוגדל. בדיקות דם בשלב זה של המחלה הכרחיות לצורך אבחון ובהן, על פי רוב, תודגם אנמיה וטרומבוציטופניה או במילים פשוטות ירידה במספר התאים האדומים והטסיות (בהתאמה) מתחת לערכי הנורמה, ומשטח דם עשוי להדגים את סוג הטפיל. בשלב זה של המחלה סיכויי ההחלמה טובים עם טיפול תרופתי מתאים. 


    מאידך, במצבים מסוימים הקשורים ליכולת חיסונית של בעל החיים ולסוג הטפיל, המחלה יכולה לעבור לשלב הכרוני, בו מוח העצם עובר תהליכים של נסיגה וניוון, הבאים לידי ביטוי בדיכוי מוחלט של ייצור כל סוגי התאים במחזור הדם, דימומים ואנמיה קשה. בנוסף, יכולים להופיע סימנים נוספים המערבים פגיעה במערכת העצבים ובכליות. לצערנו, בשלב זה יכולות הריפוי מאוד מוגבלות וסיכויי ההחלמה נמוכים מאוד.

    קיים  שלב נוסף של הדבקה בקרצייה, והוא השלב התת-קליני, בו הכלב משמש כנשא של הטפיל, אך אינו מראה סימנים קליניים להדבקה בטפיל. העדות היחידה לנשאות היא בבדיקת דם, המעידה על ספירת טסיות נמוכה, ולעיתים גם נמצאת רמת גלובולינים גבוהה. לא ניתן לחזות את פרק הזמן בו הכלב משמש כנשא ועד התפרצות המחלה, ויש לטפל בטיפול תרופתי ולעקוב אחר תגובה לטיפול על ידי בדיקות דם המדגימות עליה ברמת הטסיות.

    להבדיל מארליכיה קניס או אנפלזמה פלטיס, בבזיה קניס תוקפת את הכדוריות האדומות ולכן איננה גורמת לירידה חדה בטסיות אלא בעיקר לאנמיה קשה והרס כדוריות אדומות אשר עלולים להוביל לצהבת חמורה. די נדיר לראות כלבים אשר סובלים מבבזיה בלבד, ובדרך-כלל כלבים אלה יסבלו במקביל גם מהדבקה מארליכיה, היות ואותה הקרצייה מעבירה את שני גורמי המחלה האלה. 

    הטיפול בקדחת קרציות מבוסס על שימוש באנטיביוטיקה מוכרת בשם דוקסילין. אנטיביוטיקה זו יעילה מאוד נגד מספר רב של טפילי דם, כולל סוגי הארליכיה השונים והאנאפלזמה אך איננה יעילה נגד בבזיה. לכן, במקרים בהם גם בבזיה מעורבת יש לטפל במקביל בחומר הקרוי אימידוקרב. חומר זה ניתן בהזרקה בהפרש של 10 ימים בין זריקה לזריקה והוא יעיל מאוד נגד הטפיל.


    במקרים בהם בעל החיים מאוד ירוד והאנמיה במצב מאוד מתקדם, יש לתמוך בעזרת מנת דם או פלסמה מיוחדת העשירה בטסיות.

    במרבית המקרים יש לצפות שכלבים אשר מקבלים טיפול יחזרו לפעילות ומצב רוחם ישתפר באופן הדרגתי כ - 24-48 שעות אחרי התחלת הטיפול. היות והשיפור בסימנים הקליניים אינו תמיד מידי,  חלק מבעלי הכלבים מפסיקים את הטיפול טרם עת, דבר המסכן את הכלב, ועלול לגרום למעבר משלב אקוטי של המחלה, הניתן לטיפול, לשלב הכרוני הקשה מאוד לטיפול והחלמה.

    בתום עשרת הימים הראשונים של הטיפול יש לבצע בדיקות דם חוזרת ולוודא שאכן ספירת הדם חוזרת לערכים בתחום הנורמה. במקרים בהם המדדים אינם תואמים את הציפיות או מקרים בהם יש חשש להתחלה של השלב הכרוני, יש להתחיל בטיפול עם סטרואידים במקביל לטיפול האנטיביוטי . 


    מאז מותו המצער של מאיר אריאל ז"ל רבים נוטים לדאוג מהידבקות מהכלב במידה והוא חולה. הדבקת בני אדם מתועדת כמעט כל שנה אך בהחלט איננה נפוצה. על מנת להידבק, על קרצייה נגועה לעלות, לעקוץ ולמצוץ מדמו של הבעלים. מגע ישיר עם כלב נגוע אינו יכול להוביל להידבקות, ולכן טיפול נכון נגד קרציות והדברה סביבתית בהחלט ימנעו את הסיכוי להידבקות.

    בשנים האחרונות אנו מאבחנים את המחלה לא רק על פי הסימנים הקליניים והסימנים בספירת הדם, אלא גם באמצעות מבחנים ספציפיים לטפיל:

    1. בדיקת דם לזיהוי נוגדנים ספציפיים לטפילים הדמיים, אותם מייצרת מערכת החיסון של הכלב, אך יש לעשות עבורה פענוח נכון. בדיקה חיובית אינה בהכרח סימן לנגיעות עכשווית, אלא יכולה להצביע על הדבקה בעבר, ובדיקה שלילית אינה בהכרח יכולה לשלול נגיעות עכשווית, היות וייתכן שבוצעה בשלב בו מערכת החיסון של הכלב טרם הספיקה להגיב ולהעלות את רמת הנוגדנים כנגד הטפיל.

    2. בדיקת דם נוספת, בודקת באופן ישיר את נוכחות ה-DNA - טביעת האצבע של הטפיל הדמי באמצעות טכנולוגיית PCR. גם לבדיקה זו יתרונות וחסרונות כמו לבדיקה הקודמת, וגם בבדיקה זו יש לערוך שקלול של הסימנים הקליניים, הממצאים בבדיקות הדם, התגובה לטיפול ובדיקת הדם לזיהוי ספציפי של הטפיל.

    3. משטח דם ישיר יכול לאפשר אבחנה במידה וניתן לזהות את הטפיל, אך הסיכוי לראות את הטפיל במשטח דם אינה גבוהה.


    אנו מוצאים טפילי דם גם בחתולים, וגם אצלם הדבקה בטפיל דמי עלולה לגרום לסימנים דומים הבאים לידי ביטוי בעיקר באנמיה, צהבת, חולשה וירידה בחיוניות. הטפיל העיקרי המצוי בארץ הגורם לסימנים אלו נקרא מיקופלזמה (בעבר נקרא המוברטונלה), והוא מועבר על ידי פרעושים, ולא על ידי קרציה. הטיפול בחתולים מאוד דומה, וגם במקרים אלו מבוסס בעיקרו על מתן דוקסילין.


    ומדוע נקרא אחד מטפילי הדם האלה בשם ארליכיה? - על שם המיקרוביולוג הגרמני-יהודי ד״ר פאול ארליך, שערך מחקרים בהמטולוגיה, אימונולוגיה וכימותרפיה, וקיבל בשנת 1908 פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה (כך הייתה מכונה הקטגוריה).


    וכמו בהרבה מחלות, הטיפול הטוב ביותר להימנע מהדבקה בקדחת קרציות הוא מניעה באמצעות הדברה יעילה ובטוחה, המותאמת לסוג בעל החיים ולמשקלו.


    מאחלים לכם קיץ נעים ללא נגיעות בקרציות ובפרעושים.



    עבור לתוכן העמוד