ידין והאוסטרלים דר סיגל אשכול

    ספיר הוימן

    הגדל
    ספיר ילידת קיבוץ אשדות יעקב איחוד, ופרט זה חשוב ועקרוני – איחוד ולא מאוחד! אפילו אימא שלה נולדה שם וזו ממש גאוות יחידה. ספיר סיימה את לימודיה בתיכון בקעת כינרות שבבית זרע הסמוך במגמת אומנויות. היא התגייסה לחיל האוויר, ושירתה בטייסת תובלה בבסיס חיל האוויר הסמוך לנתב״ג בתור אחראית על הציוד האישי של צוות האוויר והשתלבה גם בחדר המבצעים של הטייסת. 

    לאחר שיחרורה מהצבא עבדה במהלך שנה בעבודה מועדפת במפעל באשדות יעקב (מאוחד), וגם עבדה כמתדלקת בתחנת YELLOW בצומת צמח. בתום השנה, החליטה ספיר שאינה מוכנה עדיין ללימודים, למרות שכבר החליטה בצבא מה היא רוצה ללמוד, ולכן משם נדדה דרומה ועבדה ברפת של קיבוץ נירים ובמערכת החינוך של קיבוץ בארי, ובסוף, מצאה את עצמה בבירת הנגב – באר שבע. לספיר הקיבוצניקית זו היתה, למעשה, הפעם הראשונה בה גרה בעיר, והיא פשוט התאהבה בבאר שבע, ועד היום שמורה לה פינה חמה מאוד אצלה. ספיר מתארת את באר שבע כעיר פשוטה, רחבה ונעימה, שהיא נהנתה לחיות בה, ליהנות מחיי החברה ולעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות. וכך הסתיימה לה שנה נוספת בדרום הארץ, וספיר הבינה שעתה, היא מוכנה ללימודים, ונרשמה לבית הספר תדמור שבהרצליה ללימודי מגדנאות, ובמילים אחרות – לימודי קונדיטוריה מקצועיים. 

    ספיר למדה שמונה שעות ביום בבית ספר תדמור במשך שנה מאוד אינטינסיבית, ובתום לימודיה התקבלה מיד לעבודה במלון דן אכדיה כקונדיטורית צעירה ומוכשרת. ספיר עבדה במלון במשך שנה וחצי 6 ימים בשבוע, 11 שעות ביוםֿ, ואהבה מאוד את עבודתה - ״להכין עוגות כל היום״. זו היתה התנסות ראשונה, חשובה ומקצועית עבורה. ספיר הצליחה בכל זאת לנסוע לחודשיים לצפון הודו במהלך השנה וחצי האינטנסיביות האלה, וכל זאת בזכות העובדה כי הסכימה לעבוד בערב פסח. מסתבר שבדן אכדיה עבודה בערב פסח היא שוות ערך לחודשיים חופש. אז מה לא עושים בשביל נסיעה כזו? - ברור שעובדים, וכך היה.

    לאחר מכן, רצתה ספיר לעשות שינוי ולהכיר מקומות נוספים, ועבדה כקונדיטורית גם במסעדת גורמה של השף שגב משה, ובעוד שתי קונדיטוריות בתל אביב, כשבאחת מהן היא משמשת גם כמנהלת משמרת בנוסף על היותה קודנדיטורית יצירתית.

    ואיך החליטה ספיר יום אחד לעבור מלהיות קונדיטורית להיות אחות וטרינרית? במהלך היותה קונדיטורית עברה ספיר לגור ברמת-גן, וליד ביתה היתה מרפאה וטרינרית של עמותת תנו לחיות לחיות. בחיפושיה אחר עבודה חדשה נכנסה ספיר למרפאה, ולמרות שהניסיון היחיד שהיה לה הוא ניסיון מהרפת בקיבוץ, התקבלה חיש קל לעבודה, ופרחה שם! ספיר התאהבה לגמרי בתחום של טיפול בחיות מחמד, נהנתה מתחומי עיסוקה, ועבדה שם במשך שנה וחצי נוספות. יוקר המחיה באזור המרכז יחד עם עבודה פיזית ומנטלית קשה הכריע את הכף לטוס לטיול הגדול והיא בחרה את יפן כיעד וטיילה שם במשך חודש וחצי.

    לאחר ששבה מיפן נחתה ישר לקיבוצה, ושלחה קורות חיים מקרית שמונה בצפון ועד באר שבע בדרום על מנת להתקבל לעבודה כאחות וטרינרית. לשמחתה של ספיר, היא מצאה עבודה כאחות במרפאה וטרינרית בדגניה, ואהבה מאוד את האווירה ואת העבודה. במקביל, עבדה ספיר בפינת החי בדגניה, והיא מתארת במילותיה את העבודה בפינת החי כ״מדהים, מדהים, מדהים״. ספיר מספרת על הנאתה הגדולה לבוא לפינת החי בשבת בשבע וחצי בבוקר כשרק היא ובעלי החיים נמצאים שם בשלווה פסטורלית ולבד לבד. הרחק מהמון סואן... ספיר, מסתבר, היא מסוג האנשים שאוהבים לעבוד בשבתות בשקט ובנחת, ולבצע את ההאכלות, הניקיונות והתחזוקה של  בעלי החיים כמו קנגורו, סוריקטות ולמורים. התוכית מסוג קוניור שמש שאיתה בתמונה המחוייכת של הניוזלטר היא מאותה תקופה מהנה בפינת החי.

    למרות שספיר נהנתה מאוד בשתי המסגרות האלה, היא הרגישה בכל זאת לא מסופקת מעבודה במרפאה יחסית קטנה, והיא חיפשה בית חולים וטרינרי מקצועי ועמוס יותר, ושלא יהיה באזור המרכז, וכך הגיעה אלינו למדי-וט. ספיר מעידה על עצמה שהיא אחת כזו שצריכה עבודה שהיא מגיעה אליה בשמחה, שכייף לה לקום בבוקר לקראתה, ואפילו מודה בחיוך קטן ועיניים נוצצות שהיא וורקוהולית, ואינה חוששת מעבודה מאתגרת בעלת סדר יום עמוס ושעות ארוכות. ספיר אוהבת את העבודה במדי-וט, בעיקר את הדינמיות הכרוכה בה ואת העובדה שכל הזמן יש משהו לעשות, וגם שסוגי העשיה הם שונים ומגוונים ונעים מטיפול באשפוז, דרך היותה אחות חדר ניתוח ועד ביצוע בדיקות מעבדה, בקיצור, אוהבת את הגיוון שבעבודה. ספיר השתלבה מהר מאוד בעבודה, קשה להאמין שהיא הגיעה אלינו רק לפני כחמישה חודשים, היא רכשה ידע ומקצועיות במהירות, היא מסייעת ונרתמת לכל ענין, ותמיד נעים לעבוד בחברתה!

    בזמנה החופשי, כשהיא יכולה להרשות לעצמה להיות קצת פחות וורקוהולית, ספיר נהנית מיוגה, אותה היא עושה פעם בשבוע, וגם מטיולים בטבע ומבעלי חיים. כיום היא גרה בחיפה, שלדבריה, היא העיר הכי יפה שהיא גרה בה אי פעם, כי היא ירוקה וסובבת טבע עירוני בכל מקום. יחד איתה בדירה מתגורר חתול בן שלוש העונה לשם טולוז, אותו אימצה עוד כשעבדה בעמותת תנו לחיות לחיות. טולוז חירש לגמרי, ואומץ על ידה לאחר שעבר שבר באגן ותיקון הרניה.

    ספיר מוכרת לכולם עם הפס הוורוד שבשערה מזה שנתיים וחצי, והיא גם ״צמחונית-כמעט-טבעונית״ כהגדרתה. ספיר צמחונית כבר 13 שנה, וכמעט טבעונית היא כמעט שנה... וקצת באותו ענין, המוטו שלה לחיים הוא ״חייה ותן לחיות״.

    אנו מאחלים לספיר שתמשיך ליהנות מהדינמיות בעבודה אצלנו, שתמצא ענין וסיפוק מקצועי, וכמובן שתאפה לנו איזו מגדנה ממש ממש שווה בקרוב מאוד. מחכים בקוצר רוח!

    עבור לתוכן העמוד