ידין והאוסטרלים דר סיגל אשכול

    עדן עיני


    עדן נולדה וגדלה בטירת הכרמל. היא סיימה את לימודי התיכון ועשתה בגרות ב- 5 יחידות אומנות בדגש על ציור, פיסול ואדריכלות. היא הבת השניה מתוך ארבע בנות במשפחתה, ובבית הספר אהבה בעיקר את... ההפסקות עם החבר׳ה.

    מיד עם תום בחינות הבגרות, התגייסה עדן לצה״ל, ולאחר סיום הטירונות עברה קורס בן שלושה חודשים בבה״ד 10, והוצבה בר״ם 2 שבבית החולים רמב״ם בחיפה בתפקיד של רכזת שירותי רפואה. במסגרת תפקידה היה עליה לדאוג למשפחות החיילים המאושפזים במחלקות השונות של בית החולים – בין אם במציאת סידורי לינה, אספקה של עלונים ועיתונים, דאגה לתנאי שירות, קבלת אבחנות רפואיות מהרופאים השונים, ופתרון בעיות לוגיסטיות ואישיות. מהלך שירותה כלל גם את הקיץ של מלחמת לבנון השניה, ותקופה זו זכורה לה כתקופה קשה פיזית עם עומס נפשי רב. מרבית הפצועים מהמלחמה הוטסו למנחת המסוקים של רמב״ם ורבים מהם הוכנסו לחדרי ההלם, היכן שהיחידה של עדן נכנסה לתפקיד. בנוסף לכל אלו, נפלו במהלך המלחמה טילים גם באזור של בית חולים רמב״ם.

    לאחר שחרורה מצה״ל עבדה עדן בעבודה מועדפת בתחנת דלק בטירת הכרמל כחצי שנה על מנת לחסוך כסף ל... טיול הגדול. כבר כתבנו בעבר ש״הטיול הגדול״ של אחרי הצבא הוא אחד מתנאי הקבלה אצלנו במדי-וט. בתום ה״מועדפת״ קנתה עדן כרטיס "one way”, כמו שהיא אומרת בחיוך, לאוסטרליה. היא החלה את הטיול עם חברה מבית הספר ואחר כך ״התגלגלה״, כמו שהיא אומרת, במשך שנה שלמה עד שחזרה לארץ. וכיצד התגלגלה אתם שואלים?  - תחילה עבדה בעגלות, אבל לא ממש ״הלך לה״, כי היא היתה עסוקה בעיקר בכייף ובכל החוויה האוסטרלית ופחות התעמקה במכירות. לכן עברה להיות ״אופר״ במשפחה וטיפלה בילדה בת 3 במלבורן במשך חצי שנה נוספת, ועבדה בכל מיני עבודות מזדמנות כמו קילוף תפוחי אדמה לסעודת יום שישי בבית של רב במלבורן, ואחר-כך כממיינת עלונים וירחונים בעסק הפצה מקומי בסידני הממוקם בביתו של בעל העסק. בקיצור, אחת שיודעת ״להתגלגל״ ולהסתדר. בין כל הגלגולים האלה היא הספיקה גם לנסוע עם חבורה גדולה לפסטיבל ״Rainbow” הידוע, שהוא פסטיבל מוסיקת טראנס המושך אליו משתתפים רבים מאוד כל שנה. בהחלט חוויה מהנה וייחודית. עדן גם נהנתה בגנים הבוטנים הנהדרים, בחוות מקומיות של קואלות וקנגורו ומפלאיה של אוסטרליה.

    עדן ניצלה את הקירבה הגיאוגרפית לאוסטרליה וטסה לניו-זילנד, שם טיילה במהלך חודש וחצי באי הדרומי עם שותף ברכב ששימש אותם לא רק כאמצעי תחבורה אלא גם למגורים... ככה זה כשהרכב הוא סטיישן מאורך, והמושבים הופכים למיטות נוחות בלילה. עם הרכב הזה, שלמעשה היווה את ביתם, הם גם עברו מספר הרפתקאות. אחת מהן, שעדן לעולם לא תשכח, היתה כאשר הם נתקעו עם הרכב-בית הזה בביצה טובענית המלאה בסרטנים באמצע שום מקום ללא קליטה סלולארית, כאשר אחרי חמש שעות בשממה מסביב אזל גם המזון, נגמרו המים ואפילו הסיגריות. בעודם תקועים ומחכים לחילוץ קראה עדן ב״לונלי פלנט״ כי המקום ידוע בתנודות של גאות ושפל וכי המים בזמן הגאות הקרבה ובאה עלולים להגיע אפילו לגובה של חמישה מטר! עדן נלחצה רק מעט, ובתושיה שלה, שעוד נחזור אליה, עלתה על גג הסטיישן ופשוט צרחה לעבר רכב טנדר שהתקרב למזלם למקום. בצורה זו הצליחו להיחלץ, הרכב שרד, והם המשיכו במסעם בניו-זילנד. עדן נסעה בהמשך בעקבות עוף הקיווי הביישן ומצאה אותו!! ומי שלא שמע עליו עד כה, מוזמן לגגל עליו.

    משם המשיכה עדן עם שני חברים להודו, אותה מתארת עדן בתחילה כהלם תרבות אך בסופו של דבר הפך לאהבה גדולה. עדן מרגישה מחוברת וקשורה למקום הזה עד היום. מבחינתה מתקיימים שלושה מקומות בעולם שלנו: ישראל, חו״ל והודו. המקום קסום בעיניה, וכך היא מגדירה זאת. עדן טיילה בצפון הודו, וחוותה את הנסיעה ב״דרך המוות״ השניה בעולם באזור ההימאליה (הראשונה היא זו שבבוליביה). היא עלתה לגובה רב מאוד, ולמרות שלמזלה הטוב לא נזקקה לתרופות נגד מחלת גבהים היא מתארת מצב בו הם יכלו לעשות רק פעולה אחת כל פעם בנפרד - או לדבר או ללכת או לעשן, לא ביחד, עקב האוויר הדליל בחמצן. הם טיילו בכפרים, שהו בבתים ובאכסניות, התחברו והתרועעו עם המקומיים, עברו הרפתקאות, התהלכו בין פרות מקושטות  (ויתושים מקושטים) ובין עדרי בפאלו, סבלו ביחד משלשולים וכאבי בטן, ועשו הרבה יוגה, מדיטציה ורייקי. עדן חזרה מהודו עם חוויות חזקות ורוחניות.

    עדן סיימה את השנה הגלגולית והחוויתית הזו בתאילנד, שהיוותה את הקינוח של המסע. היא מסכמת אותה כשנה בה נחשפה לתרבויות רבות וייחודיות, לנופים עוצרי נשימה כמו חופי אוסטרליה, הגבעות והכבשים בניו-זילנד, להיותה פעם ראשונה בלי אימא ואבא כשהיא מסתובבת ומסתדרת לבד. ובנוסף, היא עוד מוסיפה ומעידה על עצמה כל כך יפה, שהיא השאירה רושם רב על עצמה, כשגילתה תושיה בהרבה סיטואציות שונות וראשוניות, ובכלל, המסע היה מסע בו הכירה את עצמה הרבה יותר טוב.

    עדן חזרה לארץ והחלה ללמוד הוראה וחינוך בסמינר גורדון, אך לאחר שנה וחצי הבינה כי זה לא הכיוון שלה, וכי הלב שלה רוצה לעבוד עם בעלי חיים. מכאן הלכה ללמוד לימודי פארא-וטרינריים במכללת מגן דויד ירוק במשך שנה וחצי נוספות, וסיימה את מסלול לימודיה עם תעודה של אחות וטרינרית ומנהלת פינות חי. הפעם הרגישה עדן כי מצאה את האהבה בלימודיה, כי הלימודים מהווים עבורה פיצוי על מסלול לימודיה בסמינר, וכי היא הגיעה למקום הנכון לה, ממש ממש כאילו נועד במיוחד עבורה. לאחר שסיימה את לימודיה עבדה תקופה קצרה במרפאה וטרינרית בטירת הכרמל. באותה תקופה שמעה עדן יום אחד על מדי-וט. היא מכנה את היום הזה ״יום המזל״ שלה, ובנוסף, גם הכירה את עדה, שלמדה איתה במגן דויד ירוק, וכבר עבדה באותה התקופה כאחות וטרינרית במדי-וט, ומכאן הדרך היתה קצרה עד שהגיעה אלינו.

    עדן עובדת במדי-וט כבר שלוש שנים ובתקופה האחרונה משמשת כאחות הראשית שלנו! במסגרת תפקידה היא אחראית האחיות, מוודאת כי העבודה מתנהלת על פי לוחות הזמנים הצפופים, פותרת בעיות לוגיסטיות (כמו בשירותה הצבאי כמעט), מפעילה שיקול דעת לסדר עדיפויות - מה דחוף, מה חירום ומה קודם למה. בנוסף, היא אחראית על כך כי כל הטיפולים באשפוז מתבצעים בזמן. בקיצור, עבודתה כרוכה באחריות מקצועית רבה, בניהול ובראש גדול.

    ולשאלה הקבועה של מה היא אוהבת במדי-וט, גם היא עונה ב״וואו״ ספונטני... לפני הכל היא אוהבת את הצוות, ואת העבודה עם "היצורים הכי מדהימים בעולם" שנותנים אהבה אין סופית. עדן גם מאוד אוהבת את העובדה שסביבת העבודה היא דינאמית, מרתקת ומאתגרת, והדבר שהיא הכי אוהבת זה לדעת שבעל חיים השתחרר מהאשפוז והלך הביתה כשהוא בריא ושמח.

    עדן לא רק עובדת במדי-וט. היא עושה עוד שני דברים חשובים במקביל לעבודתה: האחד, שבשנתיים האחרונות היא לומדת לתואר בסוציולוגיה ובמשאבי אנוש מטעם אוניברסיטת בר-אילן פעמיים בשבוע, ונותרה לה שנה נוספת אחת בלבד לסיימו. והשני, אף יותר חשוב, שהיא אימא במשרה מלאה כבר שנה ורבע לרן-רפאל. כששואלים את עדן מה עשתה לה האימהות, היא עונה שהאימהות שינתה אותה מהקצה לקצה. עדן ידעה תמיד שהיא רוצה ילדים ורוצה להיות אימא. היא חווה רגשות שלא חוותה מעולם, הרבה אהבה והרבה אחריות. כשהרגש האמהי גועש בה היא אומרת כי ״בא לה להיות האימא הכי טובה בעולם!״ ואתם צריכים לראות ולהאמין איזו אימא גאה ומשקיעה היא...

    עדן הכירה את בעלה אהרון במסיבת יום הולדת של חברים משותפים. לאחר שנה אמרה ״מסכימה״ להצעת הנישואין, ושנה אחר-כך נישאה. וכמו שהכל אצלנו במדי-וט נשאר במשפחה, התברר כי אהרון עובד כטכנאי בחברה המספקת ציוד הדמיה מתקדם, והוא היה בין אלו שהתקינו לנו את מכשיר הרנטגן (CR) המשוכלל שלנו.

    המוטו של עדן לחיים הוא ישיר מאוד, והוא הולך כך: ״בן אדם יכול להאמין באבנים, רק שלא יזרוק אותן על מישהו אחר״, ובמילים אחרות: ״חייה ותן לחיות״. אהבנו מאוד...

    התחביבים של עדן רבים הם, ביניהם, ציור, מוסיקה, ואם אפשר בעיקר לטינית, מדיטציות כמובן, חוגי ספורט העוסקים בעיצוב וחיטוב הגוף וגם את הים התיכון.

    ועוד משהו על עדן, שאנחנו לא יודעים אם תאמינו, אבל זו אמת לאמיתה – לעדן אין פייסבוק! זה לכשעצמו מרגש וייחודי, אבל מה הפלא – מהיכן יימצא לה הזמן גם לכך?! וגם, עדן היא ״בוראת מילים״, אם תרצו, וגם ביטויים. לעדן פניני לשון והמצאות אינספור לשמות וכינויים לאנשי הצוות שלנו, וגם הברקות ואמרות שפר למצבים ולסיטואציות במרפאה. פניני הלשון שהיא הטביעה לעד ישארו במדי-וט.

    אנחנו יודעים שכשעדן נמצאת יש על מי לסמוך והכל מתקתק. היא אחראית, אכפתית, רבת תושיה, מקצועית, חרוצה ונמרצת, ומנהלת את העניינים ביד רמה כשפניני לשונה השופעים והמהנים מהווים חלק בלתי נפרד מהאווירה הנעימה שהיא משרה. שלמה המלך, שעל פי הכתובים מייחסים לו את כתיבת דברי המוסר והחוכמה בספר משלי, כנראה התכוון לעדן כשכתב על אשת חיל: ״פיה, פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה״.

    אנחנו מאחלים לעדן שתדע תמיד להתגלגל נכון, שתמשיך לעשות בו-זמנית כל כך הרבה דברים בצורה כה מוצלחת, שתסיים את התואר בהצלחה ובציונים המצויינים שלה, שנהנה עוד שנים רבות מאוצרות לשונה, ושתהיה האימא הכי טובה בעולם...

     

     

    עבור לתוכן העמוד