ידין והאוסטרלים דר סיגל אשכול

    ד"ר כפיר יזדי

    כפיר הוא חיפאי גאה בכל רמ״ח איבריו. הוא גדל בחיפה, אוהב את חיפה, חזר אליה כדי לגור ולחיות בה, והביא איתו לחיפה הרבה מאוד חברים לעבודה.

    שנות בית הספר עברו עליו בבתי ספר לאומנויות. הוא למד ברעות ואחר-כך סיים את לימודיו התיכוניים בויצ״ו במגמת אומנות פלסטית. ואם שאלתם את עצמכם אם הוא עדיין מצייר, אז התשובה היא כן. כמובן. בעיקר אוהב הוא לעשות שימוש בצבעי שמן ולצייר על בד נופים וציורי כלבים. כמו שאתם ודאי מבינים, כפיר הוא הווטרינר-צייר המוכשר שלנו, ואת הציור הנהדר שבניוזלטר הוא צייר במשך חודשיים.

    את השירות הצבאי עשה כחובש קרבי בשיריון ואחר-כך בחי״ר ביחידת דוכיפת לאחר שעבר הכשרה אינטנסיבית של ארבעה חודשים בבה״ד 10 בקורס חובשים. מסתבר שהאהבה לרפואה היתה שם תמיד...

    לאחר השחרור, הגיע כמובן תורו של ״הטיול של אחרי הצבא״, שהוא ככל הנראה דרישה מוקדמת לעבודה אצלנו במדי-וט. בלי זה לא יצלח ראיון עבודה... כפיר טייל במשך שנה במזרח. הוא התחיל את הטיול עם חבר מהצבא אך לאחר מכן טייל סולו. הוא נהנה מהנופים, מהמפגש עם אנשים ונשם את האוויר בתאילנד, לאוס, וייטנאם, הודו, קמבודיה, נפאל ויפן. תארו לכם לחיות ולגור ממש כמוהו שלושה חודשים ביפן, לעבוד וליהנות ממכירת תכשיטים בדוכנים, ועל-ידי כך אפילו לממן את הטיול הארוך הזה וגם את השנה הראשונה של הלימודים! מה הפלא שהוא יודע אפילו מעט יפנית. בנוסף ליפן שהרשימה אותו, כפיר זוכר במיוחד את הטרק הארוך בנפאל ואת כל פעילויות האקסטרים שחווה בנפאל, שכללו ראפטינג ובנג׳י.

    ואם אתם קוראים את הניוזלטר שלנו באדיקות, אתם ודאי זוכרים מהניוזלטר האחרון, כי ביום הראשון ללימודי התואר הראשון במדעי בעלי החיים ברחובות, פגש כפיר את סיגל הווטרינרית, ומסתבר שהגרסאות שלהם מדויקות לגמרי. הם נהפכו ל״חברים הכי טובים״, ואפילו גרו יחד כשותפים בדירה במשך שנה במהלך התואר הראשון. ובכל מהלך השנים, גם כששניהם התקבלו ללימודי וטרינריה בבית הספר לרפואה וטרינרית של האוניברסיטה העברית, למדו כפיר וסיגל ביחד בכל 14 (!) תקופות המבחנים, ובשנת הסטאז׳ האחרונה ללימודי הווטרינריה הצטרף לקבוצת הלמידה שלהם עוד מישהו מוכר... הלא הוא ד״ר כפיר ריחנה. משפחה שכזו...

    במהלך הלימודים עבד כפיר חמש שנים בהוסטל של נוער עם שיתוק מוחין בראשון לציון. במשך שלושה ימים בשבוע הגיע כפיר לדירת האימון של ההוסטל, לימד וסייע לבני הנוער לממש את פוטנציאל העצמאות שלהם כבוגרים עצמאיים בחברה. כפיר ליווה והדריך אותם החל מפעולות של פתיחת גז וניהול עצמאי שלהם בדירה ועד הליכה עמם לקניות בסופר, וכמובן ישן איתם בדירה בימים אלו. יש נערים שכפיר ליווה אותם בתהליך התבגרותם במהלך חמש השנים האלה מנערים בני 13 ועד בוגרים עצמאיים בני 18.

    בנוסף, במהלך תקופת לימודיו עבד כפיר כאסיסטנט ולבורנט בבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי, ובעיקר בלילות. כבר ידענו כשהגיע שהוא יסתדר גם עם העבודה המאתגרת במשמרות הלילה אצלנו. למעשה, לא היה לו סיכוי שלא להגיע אלינו. כמו שכבר נכתב, כפיר אוהב את חיפה עיר הולדתו ורצה לחיות בה. כילד אוהב כלבים טיפל בכלבי המשפחה במדי-וט אצל ד״ר גלי שפרן ז״ל הזכורה לו באהבה, וגם לנו.

    לכפיר כלב בשם קולסי. כמו רבים מאיתנו, כפיר אסף את קולסי מהרחוב ברחובות כשהיה בשנה הראשונה ללימודי הווטרינריה. היום קולסי הוא בן 8, כלב טריטוריאלי מובהק, המגן מזרים.

    כפיר אוהב לנסוע, ובין התואר הראשון לשני עוד הספיק לנסוע למקסיקו ולגואטמלה, ולאחר שסיים את לימודי הווטרינריה התעופף לו לחודשיים לאקוודור, גלפגוס, קולומביה ופנמה. את הטיול האחרון חווה יחד עם אביו ואחיו. כפיר היה מוקסם לערוך טיול כזה עם המשפחה, בעיקר עם אבא שלו, שמעולם לא עשה טיול מהסוג הזה. היה מרגש עבורו לראות את אבא שלו מבצע אומגות מטורפות, מסתובב ומתייר במדינות עולם שלישי ובג׳ונגלים.

    כמו שכבר הבנתם, כפיר מביא את כל החברים האהובים עליו לחיפה בכלל ולמדי-וט בפרט. אפשר לומר כי כפיר הוא כמעט מגייס כוח האדם של מדי-וט: על סיגל אשכול וכפיר ריחנה הווטרינרים כבר קראתם וידעתם. אבל גם הווטרינר ירון מזון, אף הוא חיפאי במקור, הוא ״יבוא״ של כפיר מהרצליה, מהמרפאה הווטרינרית בה עבד ירון קודם לכן.

    בנוסף לטיולים וציורים, אותם צייר מילדות, כפיר אוהב ים, שחיה, ספרות ישראלית מקורית, בעיקר דויד גרוסמן, כלבים (איך לא) ואוכל. גם האהבה לשני האחרונים הם כמעט דרישה מוקדמת לעבודה אצלנו במדי-וט. כטבעוני בתשע השנים האחרונות, כפיר אוהב אוכל טבעוני כמובן. מסתבר שההחלטה להיות טבעוני, או כמו שכפיר מגדיר זאת ״האסימון נפל לו״, התרחשה בזמן לימודיו במדעי בעלי החיים. וסיפור שהיה כך היה: כחלק מחובות לימודיו, השתתף כפיר ב״פרויקט מסורת״ באוניברסיטה בו נערכו מפגשים בין סטודנטים ובין רבנים ואברכים, בהם דנו ועסקו בשאלות פילוסופיות וערכיות העולות מקריאה בתורה ובגמרא. אחת מהסוגיות שעלו באחד המפגשים היתה בנושא צער בעלי חיים. מצד אחד, הגמרא עוסקת בנושא צער בעלי חיים, ומצד שני התורה מתירה אכילת בעלי חיים. כיצד ניתן ליישב סוגיה זו? - כפיר חשב שיש פה בעיה של מוסר כפול ודן בכך עם הרב, ששאל את כפיר אם הוא צמחוני. התשובה של כפיר לא איחרה לבוא, כשענה לרב: ״מעכשיו״. מאז אותו מפגש לא נגע כפיר בבשר, וזמן קצר לאחר-מכן כבר היה לטבעוני.

    כפיר מעורב ואכפתי. הוא הולך להפגנות בנושאים חברתיים ושל צער בעלי חיים, ותומך בקהילה הלהט״בית.

    ולסיום, משהו נוסף נחמד ומקורי על כפיר. כפיר כלל לא התלבט בבחירת מסלול לימודיו. מגיל צעיר אהב טבע ובעלי חיים, וכחובש התחבר גם לנושא הרפואה. בילדותו היה יוצא כמעט כל שבת עם המשפחה לטיול בחיק הטבע, בחורשות של הכרמל, וזכורה לו זו שכבר לא קיימת, עליה ניצבת היום שכונת ורדיה. בידו החזיק תמיד את מגדיר הצמחים המיתולוגי של זהרי. לא היה צמח שלא הגדיר. עד כדי כך התמצא בצומח הסביבתי, שכאשר פעם אחת הלכו לאיבוד במהלך טיול, כפיר מצא את הדרך חזרה לפי הצמחים והפריחה שזכר שהיו במסלול הדרך. ממש כמו היוו עבורו חוט אריאדנה, וכך נמצאה הדרך חזרה לפתח השביל, לתחילת המסלול... או, אם תרצו, כמו שאמר הצייר אנרי מאטיס: ״ישנם פרחים בכל מקום למי שרוצה לראות אותם״. עובדה. שני ציירים ששמים לב לפרחים... בהחלט סיפור מקסים ושובה לב.

    כשכפיר נשאל מה הוא אוהב בעבודה במדי-וט, הוא קודם כל מעלה חיוך גדול, ואז אומר שבראש ובראשונה, לפני הכל, הוא אוהב את הצוות, שהוא כמו משפחה, וכייף לו לעבוד בצוות. ועוד מוסיף, כי הוא אוהב את הגיוון המקצועי, כשהתחומים המעניינים אותו בעיקר הם נוירולוגיה ואופטלמולוגיה.

    אנחנו מאחלים לכפיר שנים רבות של הנאה מהמקצוע בו בחר, וכמובן, עם הצוות האהוב אצלנו במדי-וט, ושלא יפסיק לצייר.

     

     

    עבור לתוכן העמוד